לזכרה של אלישבע גרינבאום

היום מלאו חמש שנים להסתלקותה של אלישבע גרינבאום.

אהבתי את שירה עד מאד, ואחד מהם היה תלוי על דלת חדרי.
באחג מביקורי בארץ הלכתי עם חברה לשמוי אותה מקריאה שירה.

והיא קראה את השיר יופיו של יהושע, ותמהתי על הדימיון ליהושע שאני מכירה.
וקנאתי בה

יופיו של יהושע
הָרוֹצֶה לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, יִטְמֹן לִבּוֹ בְּכִיסוֹ,
בָּבוּאַת יָרֵחַ בְּעֵינָיו - וְיַבִּיט בִּשְׁעַת חֲצוֹת;
בְּלַיְלָה שֶׁכֻּלּוֹ סִיוָן, יוֹשֵׁב יְהוֹשֻׁעַ בְּגִנַּת בֵּיתוֹ,
אוֹסֵף פָּנָיו בְּיָדָיו, וְחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ מָשׁוּחַ סָבִיב לוֹ,
כְּלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית.

הָרוֹצֶה לִרְאוֹת, יָצִיץ בָּאִישׁוֹן שֶׁאֵינוֹ גּוּף
וְאֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף, וְיִרְאֶה דְּמוּת נַפְשׁוֹ שֶׁלּוֹ
בַּמַּיִם הַצְּלוּלִים. שִׁבְעָה רְקִיעֵי תְּכֵלֶת זוֹהֲרִים
מֵעֵינָיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. עַל מִצְחוֹ
יָרֵחַ וְעָנָן כְּזוּג אוֹהֲבִים, צֵל חוֹלֵף.

עַל פְּנֵי שְׂמִיכַת מַחֲטֵי אֹרֶן, הוּא הוֹלֵךְ וְנִפְרָשׂ,
רַעְיוֹן רוּחַ. אֶצְבְּעוֹתָיו מְנַגְּנוֹת עַל מֵיתְרֵי מִזְרָח,
בֹּקֶר מְבַצְבֵּץ, וְהוּא - פּוֹסֵחַ עַל שְׁנֵי/ שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים.
טֶרֶם הִשְׂכִּיל לִשְׁכֹּן בְּתוֹךְ גּוּפוֹ, לְהַשִּׂיג
צוּרַת אַהֲבָתוֹ בְּתוֹךְ פִּיו, לְזַוֵּג דַּעַת וּמַכְאוֹב.

מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ בְּמַבָּטוֹ? כַּעֲצָמִים בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה.

הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בַּיֹּפִי, יַמְתִּין לְקֶרֶן חַמָּה רִאשׁוֹנָה
נִשְׁבֶּרֶת בְּדִמְעָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ.
בְּמָקוֹם שָׁם נוֹשֶׁרֶת טִפַּת זֹהַר
עַל אַדְמַת יְרוּשָׁלַיִם, פּוֹרֵץ וְעוֹלֶה
אַרְיֵה בָּשָׂר וָדָם מִתּוֹךְ הָאֵפֶר,
וְרִבּוֹא אֲרָיוֹת זוֹרְחִים מִן הַדְּמָעוֹת;
חַדֵּי שִׁנַּיִם, עַזֵּי שֶׁמֶשׁ, מְבַעְבְּעִים,

נְכוֹנִים לִטְרֹף נַפְשָׁם בְּכַפָּם לָאַהֲבָה.

י"ז בסיון תשס"א


הביקור הבא כבר היה לאחר מותה. והערב לזכרה במרום לשירה המה אדם. ואריאל הירשפלד דיבר והקהל בכה.

היא נפטרה צעירה מדי ויפה מדי.
אז הנה, תקראו עליה ותדעו עוד אנשים כי היא חייתה כאן.

לזה שאינו מאמין

בְּפַטִּישׁ חָמֵשׁ קִילוֹ
אַתָּה מַכֶּה בְּזַעַם בַּקִּירוֹת.
הַצֶּבַע נִסְדַּק צַלֶּקֶת אֲלַכְסוֹנִית,
טִיחַ אָפֹר מַעֲכִיר אֶת עֵינֶיךָ.
בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת
אַתָּה קוֹרֵעַ אֶת עוֹרְקֵי הַחַשְׁמַל, תּוֹלֵשׁ, מְנַסֶּה לְהָבִין.

סוֹף סוֹף נִפְעָר בַּקִּיר הַחֹר הַגָּדוֹל אֶל הָאֵינְסוֹף:
עֵינֶיךָ מִתְמַלְּאוֹת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ.
עֲדַיִן אַתָּה מִתְרַגֵּשׁ כְּיֶלֶד לְהַחְרִיב. הוֹפֵךְ כָּל לְבֵנָה בְּיָדֶיךָ,
כְּפָּתוֹלוֹג, מֻכְרָח לָדַעַת,
מַה גָּרַם לַקִּירוֹת הָאֵלֶּה
לַעֲמֹד עַל תִּלָּם.

הִנֵּה הֶחְרַבְתָּ אוֹתִי, אֲהוּבִי.

אַתָּה עוֹמֵד שָׁם,
רִיסֶיךָ לְבָנִים מֵאֲבַק הֲרִיסוֹת,
יָדֶיךָ מְלֵאוֹת חָכְמָה,
חֲסַר בַּיִת.

(מתוך "עורף האור", הוצאת הליקון)

רשימת מטלות

1. להרכיב כוננית ספרים

2. להרכיב עגלת מטבח

3. לסדר ארון בגדים

4. למסור בגדים לויצ"ו

5. לקנות דיסק חיצוני למחשב

6. לגבות את שני המחשבים

7. לקחת את המחשב הישן למיחזור

8. ללכת לבדיקת עיניים

9. לפנות למחסן את השולחן וכיסאות של בעל הבית, את השולחן של סימון
ואת הסוכה שלי

10. להכין את הנסיעה לניו זילנד

Lessons I have learnt from my cat II

So, there is a lot to learn I gather.

the first lesson was easy.

This one is much harder.

Every morning around 6am she sneaks into my bed. steps up to the pillow, searching for my nose. she touchs mine with her wet nose, in a delicate movement that wakes me up. She makes her pooring noise. she waמts a cuddle.

She never fails.


Such a healthy thing. so easy. Just to approach someone you like and say:


Hey. I need some attention now. can you listen to me? can you give me a cuddle?

Thanks Tulah.

washing

earlier today I have done some laundry. I got the flu really badly, I was sweating and shiviring all night. got to change the beddings.

while taking sheets off and rolling it all inside the machine few thoughts kept crawlling up. I was wondering how it all gets clean, what is there about the water and soap that cleans it all.

but then I realized I had had these thoughts before.

and I was right.

I thought about this back in 2007.

its the flu or..what?

משפט סוגר שיחה

להלן רשימת עשרת המשפטים שעבורי מסמנים זהו. השיחה הסתיימה. הלאה .

מוזמנים להוסיף משלכם.

1. אבל את לא נראית דתיה
2. מתי גילו לך צליאק. אז את בטח לא אוכלת כלום.
3. את נורא דומה למישהי אחרת
4. איך זה שאת לא נשואה. בחורה כמוך.
5. נו, אבל כמה ירדת. את חייבת לספר לי.
6. קשה להאמין שיש לך הפרעת קשב. את עושה כל כך הרבה דברים.
7. מאיפה האנגלית שלך. בטח מישהו מההורים שלך דובר אנגלית. מה לא?
8. מה זאת אומרת שאת פמיניסטית? כאילו את חושבת שגברים ונשים זה אותו הדבר?
9. וכמה את מרוויחה? נו הרבה, קצת? מעל הממוצע? מתחת?
10. אבו טור. מלא ערבים שם? הם בטח מציקים לך, נכון?

soon in your nearest bookstore

קובי אוז אוהב את לימודנגב

 

גם משפחת סבאג-ישראל אוהבת את לימודנגב

לימודנגב - יום ראשון הקרוב בירוחם

לפרטים נוספים: לימודנגב

בואו.

אני אהיה שם

שגמלני כל טוב

ובכל רגע בו אסגור את עיני אחזור לאותה תמונה. הרכב הירוק פוגע בלבן. אני מנסה לשבור את ההגה לבלום לסירוגין האוטו נזרק אני פוגעת בהם. ואז שקט.

אני לא זוכרת אם הרדיו כבה מעצמו או שמא אני כיבתיהו. רק בגללו נסעתי לאט.
המוזיקה בשמונים ושמונה אףאם היתה כל כך טובה שהחלטתי לנהוג לאיטי. עברתי לנתיב האמצעי ובחרתי לא לנהוג ימינה מתשעים קמ"ש. נערת כביש שש שכמוני מורגלת גם למאה וארבעים קמ"ש. בראש עברו מחשבות תל אביב. האם לעבור עליה, אבל מה יהיה עם ירושלים, ויש גם צד שרוצה לעבור לירוחם. ירושלים ותל אביב קרובות ורחוקות, ואולי היתרון התל אביב שאוכל להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה. אבל כשעוברים לתל אביב ירושלים הולכת ומתרחקת מעבר להררי החושך והכתבות מעיתון הארץ המוציאות דיבה על עירי האהובה והכאובה. וירוחם רחוקה ממש אבל אולי ריחוק זה יאפשר לי להיות אני מחדש. ואני כבולה לעבודה. תפקיד ציבורי שרק שבוע שעבר הסכמתי לו שידרוש ממני אינטנסיביות לשנה – שנתיים. ומתי אמצא בן זוג. ומי ירצה בת זוג עסוקה כל כך. ואפשר לחשוב. אני לא עד כדי כך עסוקה

אני מנסה להזכר בשירים ששרתי להם לפני רגע ההתנגשות ולא מצליחה. אולי משהו של גלוריה גיינור? אם זה היה שיר של נינה סימון הייתי זוכרת. מה כבר יכלו לשדר. שעה של איטייז במוצאי שבת.

אני בתוך האוטו. מתקשה לנשום. חרדת צלצלולים באוזניים. בטח הרגתי מישהו .מה אם הרגתי מישהו. אני חייבת לקרוא לאמא. מתקשרת לאמא מנסה לשמור על טון קבוע. מנסה להתניע לא מצליחה מנסה לפתוח את הדלת אי אפשר מכוניות חולפות על פני במהירות עצומה צופרות לי אני רואה כי אני עומדת באלכסון וחוסמת שני נתיבים. מישהו ניגש אלי מהמכונית הירוקה. אני שואלת אם הם כולם בסדר. הוא אומר שכן. דמעות זולגות. הוא שואל אותי לשמי. אני לא מצליחה לענות קשה לנשןם. הוא מציע לי לצאת מהאוטו. אני מסבירה שאי אפשר הוא מציע שאצא מהצד של הנוסע. אני יוצאת רועדת לאט לאט כולנו מתקבצים. מזרון עף מרכב מנוסע. הנהג הראשון בלם. לא היה בטוח אם זה גופה או מזרון. ואז המכונית הירוקה נכנסה בו. הרג הזה כבר צרוב בזכרוני. ואז אניח. במכונית הירוקה ישבו שלושה אחים ורעיה ובת זוג. פגעתי ברכב הזה, מעל הגלגל. מזל שלא פגעתי בדופן, בדלת האחורית יכולתי להרוג מישהו. מזל שאף אחד לא נפגע. אני מרגישה את הצוואר שלי מתקשה. כולנו מחליפים פרטים. משוחחים אחד עם השני. מנסים להבין מה קרה. המשטרה מגיעה, ניידת טיפול נמרץ. אמא מגיעה. מעבירים דברים מהאוטו שלי לאוטו של אמא. מחכים לגרר. הגרר מגיע אב לא יכול לגרור את הרכב שלי. מחכים לגרר נוסף. אני והנהגת מהאוטו הירוק מחכות באוטו של אמא. קר בחוץ ויורד גשם. אני מציעה לה סוכריה. היא נענית. היא מפוחדת. היא נבהלה מהפגיעה באוטו הלבן, ואז אני באתי ופגעתי בה.

ובכל רגע בו אסגור את עיני אותה תמונה תעלה. ללא פסקול. אילמת. ובזכות זה הפסקול האטתי ובזכות הפסקול לא פגעתי בנפש ולא ברכוש, ולא נפגעתי בנפשי רק ברכושי ואותו פסקול נעלם ממני.

האם זו סיבתיות, קורולציה או צירוף מקרים?

התחרדותה של פתח תקווה

כשלון מערכת החינוך בפתח תקווה לקלוט תלמידים ממוצא אתיופי

טוויטר

זה לעמוד על קצה המצוק ולצעוק
לא כי מישהו ישמע או יענה
אלא פשוט לצעוק כדי לצעוק

לא לצייץ בכלל

ככה אני מרגישה

מה אקרא השבת?

את אביבה לא של שמעון אדף

אולי אתחיל את נוקטורנו בצ'ילה של רוברטו בולינו שמעון המליץ עליו,

אולי אעיין במגזין בישול חביב


יהיה מעניין

ספרים טובים, מרק פטריות ושבת.

מה צריך עוד בעולם?

ויש צורך לנשום עמוק, להרחיב את הלוע להעמיק את כושר הספיגה לרווח את בית החזה לאפשר לנקיות האויר להדהד בחלל הפה ולעמעם את חמיצות הלב.

ויש צורך ללמוד את הסליחה העצמית, את המחילה המופנת כלפי פנים.

לומר לעצמי לא נורא.
לומר לעצמי את בסדר.
לחזור ולומר.
זו תקופה כזו. הצטברות בתי קברות, וכתיבת סיפור כואב וחברת טלפונים ארורה מעכבת אותך מלחייך לעצמך.

ואת מיטיבה ללמד אחרים כיצד להמשיך הלאה, ללמוד מהתבונה המצטברת של מאורעות החיים, להפיק תובנות דבש ממרירות סירובים.

אבל את אינך לומדת מה שהיטיבת ללמד אחרים.

וכך את כלואה לך באותו כלוב שגזרת על עצמך.
והצבת סורגים,
וכבלת אזיקים
וטרקת את הדלת
ונעלת מבפנים.

What am I?

The cab driver tells me I am a strong women, that I have special energies. That I can change the world. For few seconds I do believe him.

The rabbi tells me I am on a very high spiritual level. that I combine diffrent worlds, that I bring peace to many people. I am not sure I can believe it. He tells me I am very sad. that I try to escape from the sorrow, that I convert the sadness into work. its not good for you he says. I believe him now.

My friend tells me her secret and I share it with others foregetting I was asked not too. I tell her her I am sorry. she forgives me. I still feel bad.

Matter of size

losing weight can /is/must be fun, so we are constantly taught by our mothers, women magazine editors and fat fighters instructors.

No one tells us about the dark side of weight loss.

we discover it only when its too late.

the size limbo.

not here not there. you are not your old size, but you havent reached the new one either. stuck in the middle.

It all looks a bit off. The skirt has this gap between its end and my waist, a gap visible enough to think I am waering someone`s cloths.
And it all become longer. As if I didn`t just lost some pounds, it seems I gained some inches.

shirts show to much flesh, the didnt before. If they dont show too much flesh the show extra fabric unde my arms, kinda "bat style". which was great in the `80, never again.

So tonight I just had to go shoping.
in my new - for the time being - size.

And it was fun.

Not becauase I didnt look good before.
I looked good.

Its just now I feel as if I look...

Great.

שרה

אֲנִי צוֹחֶקֶת כִּי לֹא יָכוֹל לִכְאֹב אַחֶרֶת
אֵיךְ אֶזְכֶּה לְבֵן וְשָׁכַחְתִּי אֶת מַעְגַּל הַיָּמִים?
פְּרִי בֶּטֶן לֹא יֵרָקֵם מִלֶּקֶט תְּפִלּוֹת.
לְהַקְשִׁיב לַגּוּף:
הוּא רוֹצֶה לָנוּחַ
הוּא מָאַס בַּתִּקְוָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֶדְנָה.
עִקְּבוֹת רַגְלַי בַּחוֹל מְצַיְּרוֹת מִלָּה
אוֹתָהּ רַק אֲנִי יְכוֹלָה לִקְרֹא:
עֲקָרָה

איתור סרבן גט - דוד שם טוב

בצעד חסר תקדים פונה הנהלת בתי הדין הרבניים לעזרת הציבור באיתור סרבן הגט דוד שם טוב, אשר מעגן את אשתו מזה כ-4 שנים ועקבותיו נעלמו.

בית הדין הרבני בירושלים פסק כי יש לכפות גט על דוד שם טוב וכי יוטלו עליו סנקציות הקבועות בחוק, ביניהם: מניעת דרכון, עיכוב יציאה מהארץ באופן קבוע, מניעת ניהול חשבון בנק, מניעת קבלת רישיון לעיסוק המצריך רישיון ממשלתי וכן מניעת העסקתו בגוף ציבורי מבוקר.

הבעל הסרבן נעדר מדיונים שנקבעו בעניינו בבית הדין ועל כן הוצא נגדו צו הבאה ללא שחרור בערבות. אולם לאחר שהובא לבית הדין ונקבע מועד לסידור הגט, נעלמו עקבותיו של הבעל וגם חוקר פרטי שמונה מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים, לא הצליח לאתרו.

האישה נותרה עגונה ללא פרנסה, מכיוון שהבעל לא שילם דמי מזונות, שנפסקו לטובתה בבית המשפט.

בית הדין הרבני פסק כי בשל אי הגעת הסרבן לדיון יש להשית עליו קנס של 12,000 שקלים. הבעל הסרבן התנה את מתן הגט בהעברת המשמורת על הילדה המשותפת לידיו, למרות שלא היה עימה בקשר מזה 3 שנים. משהתברר לו כי האישה מסרבת החליט לנקום בה ולהיעלם.

בית הדין הרבני פסק לאחרונה כי יש לפרסם את תמונת הבעל ופרטיו ברבים וכי תמונתו תופיע תחת הכותרת מבוקשים באתר בתי הדין הרבניים.

לדברי משפחת האישה, הבעל הסרבן נתמך על-ידי בני משפחתו אשר מסייעים לו להסתתר באזור ירושלים, מסייעים לו במאבק המשפטי מול אשתו ותומכים בו כלכלית.

דוד שם טוב בעל מבנה גוף רזה ושיער חום, מעט מקריח. נראה לאחרונה באזור ירושלים, עובד כקבלן בניין.

כל היודע פרטים על מקום הימצאו מוזמן לפנות להנהלת בתי הדין הרבניים באחד מהאמצעים הבאים: בטלפון 02-6582805 , בפקס 02-6515499 או באמצעות אתר בתי הדין הרבניים שכתובתו www.rbc.gov.il.

אלו מילים מלחשות

ואלו מילים שמלחשות על גבי כי הייתי מוכרחה לברוח כי לגוף לא היה מקום בסבך ההתבגרות, ומילים של אחרים מבצרות את נפשי ומוחי מורה לי כאן בטוח להישאר כי הגוף הוא שדה קרב בו עולות שנים ומכבידות ונאגרים עלבונות אלף ויש לסייע בידם להתפוגג באוויר העולם, ויהי מה. ואף אם יהיו אלו מילים מוטחות מרות ולועגות עליהן להישמע ולהעלם. ואלו מילים שנאמרות בתוכי.

ומילים מתגמגמות בתוכי אני מדברת מהר מדי ואי אפשר להבין ככה שום דבר בכלל תדברי יותר לאט או לא תדברי בכלל לא מדברת בכלל רק אוכלת וקוראת והעונש שלכם שאף לא תדעו מה שרציתי להגיד לכם. ומתי הבנתי כי הגנתי נכשלה? מילים של אחרים שנאחזתי בהם היו חוצץ מהעולם שיראתי ממנו שאיים לגרוס את מי שאני ולאבדני מעלי בשיעורי חשבון במגרש המשחקים ומול המראה. מילים של אחרים טובות יותר מתחילה מהם וממריאה ומציירת. ומילים מזכירות מילים אחרות ויש שרשרת ארוכה של מילים שמתחברות ויוצרות מילים חדשות ומחשבות משונות אני צווחת באמצע הכיתה וכולם נועצים בי עיניים המורה מוציאה אותי. ומלכתחילה נגזר עלי לשתוק אך הבשורה לא נקראה והגיתי את כל מה שיכולתי לומר וכעת עלי לשתוק כי מילותי שלי רזו ונקמשו.

אני אומרת שכואב לי בגוף ולא יכולה להצביע על איבר כואב. זיכרונות לוחצים על עמוד שדרת רגש שנאה עולה אני נועצת את כל כעס הרופאים וההרדמה ולמה לא אמרו לי מראש ואיך שכאבו לי כל הזריקות ולמה בכלל מגיע לי ככה לסבול. אני בת ארבע עירומה וצועקת על הרופאים. ולאשפז את סבתא והמחלה של אבא אני שונאת בתי חולים בכלל. ונועצת את הכאב בגב.

הוא מתפוגג. ומתי גיליתי כי את ספר הבשר אני רושמת?
דומני שבעליית אחד המטוסים אל שמי מרום לאחר שדיילת מציעה קפה ותה נוכחותי לדעת כי כל מילותי מתחברות לאותו הדבר ממנו אני יראה ובתוכו אני מבוצרת. הגוף. ואני ממפה את זיכרונות הגוף בגיל ארבע כואב מביש משהו בבטן אינו בסדר עוקבים אחרי מה אני מכניסה לפה, מרביצים לי על היד אם תופסים אותי אוכלת שקדי מרק. והגוף הזר בארץ נוכריה בגן גוזרים תלתלי נייר לסינדרלה ונוסעים לבקר ילדה שגרה בחווה רחוקה. ואני מקפידה שהבובות שלי יאכלו אוכל כשר בלבד. הדיילת מגישה לי את המים המוגזים והקרח, אני לוגמת את המים בשקיקה והלחץ על הרקות משתחרר, הראש מתרוקן מהמחשבות הרודפות אחת את השניה ואינן מותירות לי מרחב לנשימה. ובשעה שאני נושמת ראשי מתחדד ולפתע נוכחות הגוף והנינוחות בו משרתות אותי ואינן מתנגדות.
וכך אני מנסחת לעצמי את עיקרי ההרצאות, שפתי היבשות מאלצות אותי לחפש את השפתון למרוח אותו וללקק את השפתיים טעם אוכמניות. מתחתי נפרשים הרים שויצרים בהם ערוצי נחל קפואים ועצי אורן. התנסחויות מסורבלות שלי שמותירות אותי מרירה. איני מוכנה לעבור על כתב היד שלו, אם הוא אינו רוצה בי אין סיבה שיקבל את שירותי. את תסכימי לערוך כתב יד שלי? זה משהו שאני עובד עליו עכשיו, אולי זה יהיה רומן, קטעי סיפורים בהמשכים. ואני נענית, בוודאי, בשמחה. ולאחר שלוש שעות אני מגלה שעדיין אני יכולה להעלות חיוך על פניו. אני מתמכרת לידיעה הזו ובראשי מעבירה אצבעות יד ימין עדינות על חזהו הקמור. מילים שאני אומרת עמומות מדי ואינן מדויקות אני גסה בדיבורי מנסה להצביע על חולשת כתב היד, חוסר הבשלות של הדמויות, אופן התיאור אינו מעמיק דיו הדמויות נותרות שטוחות אני בוררת מילים לא נכונות הולכת סחור סחור והכל כדי להשיג עוד דקה איתו. ולבסוף האמת נחלצת ממני. העלילה אינה מעניינת הדמויות תקועות בשלב התבגרותי חסר קונפליקטים הגובל בשעמום הן שטוחות הן מייגעות הן אינן מעניינות, גם לא אותי. באותו יום לא ידעתי שסיפור קצר שלו יתפרסם ויזכה לתשבחות ואיך אני אחלום בלילה עתידי שבשרו מתקרב לבשרי ואני מפרידה את איברו מאיברי. אני מסיימת את השיחה בינינו, מציעה לו טרמפ, הוא מסרב. שלושה חודשים קודם, שבוע לפני ניתוח הצעתי לו את שפתי והוא סירב. ישבנו אז והוא הסביר לי לאט, בעדינות מחויכת שזה לא הולך לשום מקום, שלא נעים לו שהוא עושה לי את מה ששנוא עליו. אני מרגישה בקור מתחיל ברגלים שלי ועולה למעלה הוא מסביר שזה לא קשור דווקא אלי הבטן שלי קרה עכשיו ואני פותחת את הפה שלי אבל הפה שלי נורא יבש. הוא שותק והגב של החולצה שלי רטוב הוא שואל אם אני רוצה לשפוך עליו מים. אני לא. אני מים? אני לא יכולה לעמוד על הרגליים. למה? פעם הוא ראה את זה קורה. לא איתי. אולי עדיף שלא אומר אבל אני אומרת. שחשבתי שזה יכול להצליח בינינו שחשבתי על איך זה ירגיש לנשק אותו. הוא שותק. הוא שותק. הפעם אני לא מציעה לשלם. אני יוצאת לחפש מונית הוא יוצא אחרי. עוצר לי מונית. בתוך המונית מחכה לי הבדידות התקווה הנאכלת וההלקאה העצמית. אסור היה לי לקוות.

הדיילת מגישה את המנה העיקרית, הריח המתובל אינו מתאים לאישה המהודרת היושבת לימיני נעלי זמש מוקפדות, ציפורניים עשויות שער מוכן וחליפה שחורה ומתחתיה חולצה ורודה, גם לה קר בטיסות שנינו מצחקקות סוגרות את המיזוג ומרימות את מסעד היד. אני רוצה להראות כמוהה. חיוך מדויק. מוכנה לכל. התיק שלי גדול מדי ובו דברים רבים שאין לי כל צורך בהם המחביאים דברים להם אני זקוקה. כמו כדור נגד כאב כי הכאב בצד לוחץ חזק מדי והמים האלה בכלל לא עוזרים.

הרופאה מסתכלת על תצלום האולטרא סאונד שאני מגישה לה. מבע פניה רענן, עיניה הכחולות טובות, היא לובשת חצאית שאינה באופנה, פניה עגלגלות מעט, וחיוכה חם ומדבק. היא מקשיבה לי, אני רושמת לעצמי. היא מקשיבה, היא מישירה מבט לעיני. היא מנסה להרגיע אותי. גל חרדה חובט בחופי. ניסיונות הרגעה מבשרים לי כי סכנה קרבה, ויש לשתות מים ולהרגע ואיני יכולה. אני צריכה לשרותים. רק לא לחשוב על מים. אני מנסה להיות ילדה טובה, עונה לכל השאלות. ממתי הדימום חזק? ואיך המחזור? ואני עייפה? אני מאד עייפה. ומתגעגעת ללונדון. ומתגעגעת אליו. וכמה פחדתי שאדמם אצלו במיטה, ואיך לא עצמתי עין לילה שלם. היא מזמינה אותי לעלות על מיטת האולטרא סאונד. אני צריכה לשירותים, אני עולה לאט כדי להימנע מתנועה חדה שתרגיז את השלפוחית. אני משפילה את החצאית שלי, מיומנת בתנועה הזאת. אני עולה לבדי על המיטה. בחדר הקבלה הייתי היחידה שהייתה שם ללא בעל. שישבה לעצמה. שכביכול קראה בספר. אני יכולה לעבור את זה לבד, הנה אני עושה את זה לבד, היא מניחה את הג'ל הקר על בטני התחתונה, עורי נמלא ברווזים זה קר ודביק ואני צריכה לשירותים. היא מניחה את המכשיר ומגלגלת אותו על הבטן. והנה זה. זה עגול קצת. והנה זה. זה לא נראה סרטני, זה סימטרי מדי. זה גדול. והנה רחם שלי בצד קצת, דחופה על האגן. בגלל זה הכאבים שם? יכול להיות היא עונה. עיניה מיטיבות איתי. היא מתארת את המיומה, מספרת לי שזה שכיח יותר אצל נשים בתולות. אני מתפלאה איך שלא הסבירו את זה בשיעורי אישות. בכיתה י"ב כבר לומדים על המקווה, אך לא לומדים מה לעשות עם התקווה והציפיה וההמתנה מיותרת השנים, ועם האשמה. נסענו למושב בהרי ירושלים ביקרנו כולנו במקווה. החלפנו צחקוקים ומבטים ניסינו לנחש מי תהיה הראשונה שתתחתן ותלך למקווה. בערבים שרנו גיטרה וטיילנו בהרים מחשבות על סוף שנה וקיץ ותחילת החיים וצבא או שירות לאומי והמיקווה. היא מתארת בפני את האפשריות שיש לי. אני לא רוצה ניתוח. לא רוצה צלקת. לא רוצה גידול בבטן. מסתפקת בהורמונים שהרופא נתן. ונראה מה נעשה. עונש על שהרגשתי אהובה והרגשתי גוף חיה לא זיקוקים אלא תזמורת קונצרט ואני מנצחת אני מובילה. ומתי למדתי להרעיב את הגוף, ממתי התחלתי לחשוב שדווקא בהימנעות הגדולה תצמח ישועה ואתרחק מזה הגוף?

כבר סיפרתי לו הכל עליך. מה היא כבר יודעת עלי. הוא לא כל כך צעיר. בן שלושים ותשע. אני כבר הרבה זמן רוצה להכיר ביניכם. הוא יודע שאת לא נראית טוב. אני לא נראית טוב? מנסה להציל את כבודי.

הוא עייף, זקן מכפי שנותיו מדבר על השרות הצבאי שלו. שיניו צהובות. הוא יסגור את המקום הזה. המטבח נראה מטונף. אני מכיר את שוק מחנה יהודה ואת וואדי ג'וז. ואדי ג'וז? הרבצתי שם לערבים. הוא מגחך וחושף את שיניו. הוא מגחך. אני משתעלת. ומבקשת חשבון. לוגמת את התה במהירות, הוא חורך את גרוני ואינו מקל ולא במעט על הדחיה שאותה אני חשה. האם אי פעם ישב בחור מולי ומצא אותי מגעילה כל כך? אני יוצאת מהבדיקה, משלמת ואוספת קבלה ממהרת לשירותים נועלת את התא ובוכה. משתינה ובוכה. ההקלה על השלפוחית מענגת אך אין בכוחה להקל על הדמעות שלי לא מפסיקות לבכות מילים של רפואה עולות בי. למה הגוף שלי עושה לי את זה? אנחנו יוצאים מבית הקפה אני מקפידה לשמור על מרחק ממנו הוא מנסה להתקרב ואני מצטנפת. הוא מבין ופוסע אחור שואל האם למסור דרישת שלום . רק אם אתה מוכרח. בטיסה ממוסקבה לסמרה ישבתי במרכז המטוס במושב הסמוך ישב גבר בן שישים לערך עור כהה ומבנה פנים אסייתי. הוא חובש כובע חום כהה. הוא הבחין שאני מסרבת לארוחה הכוללת כריך עם בשר חזיר. גם הוא מסרב. מוסלמי. הוא שואל אותי לאן אני טסה. אני עונה. הוא שואל אותי אם אני נשואה. הוא שואל אותי אם יש לי אבא. ההלויה של אבא היתה יום לפני ט"ו בשבט ושמים קודרים עטו כחול חגיגי כמו שאבא אהב. כל הדברים שאינם לי הוא מבקש לדעת עליהם. ומה אני עושה באמצע הלילה חוצה את רוסיה אם אין לי אבא ואין לי בעל? מי ישמור ויגן עלי. עלי לכתוב את תפילותיי שאחרת לא תאמרנה ומכאן לא תתקבלנה אני כותבת את תפילותיי שאין מי שיפטירן מלבדי אני כותבת את חיי שאין מי שימלאם מלבדי. לא שמעתי מוזיקה קרוב לשבעה חודשים והשקט שמילא אותי הקשה עלי תפקודי יומיום לא היה לי לאן להימלט כל מקום היה מלא בצער ואין אתר פנוי מליה. והמילים המלחשות על גבי הן מילים שאין לי למי לומר אותם כי אנשים שאהבתי הלכו ממני ואני יכולה לזעוק אך אין לקולי תהודה ואני מלחשת לכל עבר מסננת מילים או מוטב, שותקת. בביקורות הדרכונים הפקידה מסתכלת על תמונתי ושואלת לשם אבי. אני לשניה שותקת ועונה.
ויש את הרעידות במעלה השוק שמצחיקות את הרגל שלי.כיווץ כיווץ. תנועה פתוחה דם נמרץ מגיע ונסוג. דרושה הליכה של שלושים דקות במישור או עשרים דקות בעליה כדי ליצר אותן. אני מתאווה להתמכר אליהן אך אין בכוחי. יצר ההתמדה ניטל ממני. אני מבקשת להחזירו ולהטמיעו בכל מערכותיי. אך לשווא. אני מבקשת רעידות גם בזרועות אך הכתף אינה מרשה ואני מקשיבה לה. ושנאת הגוף, מתי היא החלה? כאשר הבחנת במבטי גברים חושקים עוגבים? האם בבוקר עת התבוננת במראה והבחנת בעיבוי הירכיים ודלדולה של הזרוע? מתי זה התחיל? מתי הפסקת לאהוב את עצמך?

הוא רוצה לגמוא מרחקים ומתייעץ איתך. הרי את יודעת כיצד לנחות בבטחה ויש למידע שבידך חשיבות עצומה. את מפנקת אותו בדקות יקרות ערך. האם הוא מעריך זאת? מכינה לו רשימות טלפונים ושולחת את שמך לכל עבר כממליצה, והתקוה טמונה ועומדת בחלל החדר כמו הריח העז הצהוב של החרציות מחממות את ליבך והאצבעות שלך מתלכלכות באבקנים ומפרות כל אשר הן נוגעות, עומדת כחיץ בינך ובין העולם. ורק החודש שיעבור יבהיר לך עד כמה קיווית לשווא. מילים שפזרת ללא דעת לעולם לא ישיבו את מי ששם ליבו לגמוא מרחקיך.
במטוס אתמול ישב זוג בשנות הארבעים שערה מתולתל ומבטא של מרכז ארה"ב מתגלגל והיא אהבה את בעלה ונישקה אותו והוא לא היה יפה בכלל. והרכבת נוסעת צפון מזרחה ואיך הרבה אנשים גרים במקום כל כך קטן ואיך יש להם מקום בחזה לנשום?
בראשית אפריל העצים עדיין ערומים זוכרים את הקור שספגו ועדיין לא אזרו אומץ לשגר ידיים חדשות לתוך האויר המצונן. למרות השעות המתארכות והציפיה לקיץ הם מתעכבים עומדים כמו מסרקים ומחביאים בינהם בתים וצבאים. ועירומם צובט צריך שיהיה כאן ירוק כי השמש מתחבאת היום והעולם מתנהל לו במונכרומיות שלא מאפשרת לחייך או להאמין שמעבר לעננים הנמוכים השמש מחכה.
ומטוס תכף ינחת ואת מתהדקת לכיסא מנערת את הרגליים ומעבירה את משקל הרגל מהבהונות לעקב. ותכף מטוס בך ינחת ותיאלצי להסתגל לאותו יומיום שאת יראה ממנו. ולהיטיב את שערך תוכלי ולחלום על חליפות מהוקצעות ולעטוף בלק את הציפורניים. ואולי להתקשר אליו ולומר כמה מילים מפייסות, ולבנות שגרה מלבנים קטנות של מטלות ומנהגים יומיים. אך עדיין, מילים שבך יסרבו להאמר עד תום ולהתרוקן משנאתך העצמית, ומילים מתגמגמות שבך יטעו את קוראיך, שלבטח לא הבינוך וראו בך אשה אחרת ממה שביקשת את נפשך להיות וממה שביקשת את פיך לשתוק אותן מילים גחמניות מוטב ולא היו נאמרות בכלל כי בהן אין פורקן ואין תשועה ואין נחמה ואולי אבדתי כאשר אבדתי ואת תנשמי עמוק ולעת ערב משהו ממך יתגעגע וישאף להמריא, או להאמר באהבה שאינה תלויה בדבר.

נשים חסרות משקל

על מה יניחו נשים בהירות
חסרות משקל את מותניהן?
נגוסות ירכיים, מדולדלות
עמידה על מה יניחו את דעתן?

ואיך נשים כאלו יגנו על עצמן
מגברים בנעליים
גסות, מאמהות רעות?

Lessons I have learnt from my cat

I moved to Abu Tur two months ago. The flat is not too big, but there is a balcony.
Soon as I decided to move I realized its time to fulfill my dream of owing a cat.

Growing up we had a cat, my sister brought it from the army. I wanted to call her Margaret or maybe even Elizabeth. My father thought Shunra (cat in Aramaic) would be perfect. My sister wanted Mitsubishi. We called her Chatulah (a cat in Hebrew) at the end.
She was Siamese. She was mean. She was taken away from her mother too young. I loved her. She lived with us for 15 years, she witnessed the happy moments of a house full of guests for Pesach or Chanukah parties. We had to lock her in the room I grew up in, during the Shivah we sat after my father died.


I told my friends I am looking for a cat. My friend Sarit worked on the Srugim set. The soundman Motti had few kittnes to offer. And on the day I met Leonard Cohen , me and 45,000 more Israelis, I got my cat. She is white and funny. she makes me laugh. its a lot nowdays.

I thought to call her Suzanne, but "chatulah" kept slipping out.
So I call her Tulah. I was told it means silence in an African language. Suits her.

What have I learnt from her?

You see, I have done some reading. The intenet is great for that too. It happens to be that cats as opposed to dogs don’t understand the concept of punishment. One must NOT shout or het a cat as it will only make the cat aggressive.

So how to educate a cat?

It works with rewards. When she does her stuff in her sand box she gets some cream cheese. When she tears her special card box and NOT my sofa she gets some tuna fish.

It’s interesting. It demands me to notice and acknowledge when she behaves properly .giving her respect when she derves it.

It makes my think about education. About how I educate or interact.

Am I that good with positive feedback? When was the last time I told I friend how much I appreciate her advice? Have I ever tried this with my colleagues? Family members?

So Tulah- thank you. You are making me a better person.

And please do not tear my red sofa. ok?

היום יהיה יום טוב

כי הלכתי ברגל לעבודה
והאזנתי למוזיקה שמצחיקה אותי

כי היום לא אחשוב על אנשים שמתו .

אוטוביוגרפיה הכרחית

ומכל מה שביקשתי בתפילותי ביקשתי שיטת הכרעה. וגם כשזו נעלמה ממני גמלתי בלבי לתור אחריה. הייאוש של החורף נסע לניו יורק וקיבל הצעת עבודה. בוקר קריר עם שמש נוקבת בגדים שאינם מתאימים לראיון עבודה הליכה זריזה מתחנת הרכבת העיר מתעוררת אני נחושה בכישורי התפקיד מוצע לי. בגופי אני יודעת שאני לא יודעת מה אני רוצה. כשהתחבטתי בהצעה הבנתי כי אני רוצה להישאר בארץ ולהיות אמא. שהיותי לא פוריה ולא מפרה ולא מזינה ולא מקיימת ולא מכילה מעכב אותי להיות מי שאני רוצה להיות ואיני יכולה להיות כך יותר ערירית ומרירה ושוקטת ויש בי את הכוח להוציא אל הפועל והדבר גדול והוא תלוי בכשרון ההחלטה שלי ונשימה עמוקה לתוך שורש החיים. ואיני יכולה להתכווץ יותר כשרואה אישה בהריון כי אם לא אתכווץ הקנאה תפרוץ ואז אכעס על עצמי ואלך ואוכל שוקולד. ואני רוצה להיות אמא עם ילד ועגלה וגן שעשועים ותשובות מוכנות כששואלים אוי, נו אז מה קורה. או כשמישהי משוויצה בהריון שלישי אני אוכל לחלוק איתה את הבחילות והתנודות במצב הרוח. מוצא מכובד ממעגל הרווקות שאינו כרוך בחתונה מביכה עם מוזמנים לא רצויים ומתנות שיש להחליף מי יודע למה כי כבר יש לנו כבר הכל נכון מתוקי? ובתנועת אומץ לא רצונית פגשתי בו. והוא כל מה שרציתי. והוא גבוה בהיר עיניים. שיניים טובות. איש עולם ותארים. איש ספר ותרבות ולשונות רבות. ולא יכולתי להרשות לעצמי אותו ומשום כך יכולתי להרשות לעצמי אותו ומכיוון שהוא לעולם לא יאהב אותי הוא גם לעולם לא ישנא אותי או ידחה ממגע גופי. והוא לעולם לא ימאס עלי או יחנוק אותי ולא יתן לי מרחב כי לעולם לא נחלוק אותו עולם רק נגדל ביחד ילדה יפה. בלונדינית. היא תלבש שמלות לבנות או ורודות ויהיו לה נעליים חמודות וליומולדת שלוש שלה היא תקבל אח קטן. ובינתיים אבא ימצא בן זוג ויגור איתו ולאמא יהיו כמה בני זוג והאיש ההוא שהיא תמיד חלמה עליו יהיה שלה לכמה שנים הם יגורו חצי ביחד ויהיה לה טוב. היא תגיע לגיל ארבעים רווקה עם שני ילדים והיא תחגוג את החופש שלה. היא אמא ואישה ויש לה המון אפשרויות והיא חופשיה מהצורך להוכיח כי היא יכולה להיות אמא והיא חופשיה מעולו של בעל. היא לא צריכה לבשל לאף אחד חוץ מלילדה שלה ולתינוק החדש וגם בשבילו כשהוא מגיע אבל אז זה בסדר כי הוא גם הולך. והוא איש של ספר ודיבור ומחשבה והיא גדלה מלשוחח עימו. השיחה שלהם עוברת לרמת המטא וההפשטה והכל בעומק הדברים והם שניהם רציניים ולילד שלהם יתקעו מכות אז הם ישלחו אותו לחוג ספורט והם ימצאו פתרונות לכל הקשיים כי ביחד הם יכולים.

היאוש של החורף לא חלם שהוא יפגוש את השמחה של שלהי הקיץ. הייאוש של החורף ויתר על משפחה ומצא פתרונות אחרים. כי מאז שהיא פגשה בו והחליטו ביחד כי הם רוצים להביא ילד וסיכמו חוזה עם פרטים ובדיקות זרע ופרופיל פוריות משהו בה נרגע והתפנה והיא פגשה בו. שמשמח אותה. ויש בה אויר כמו שאף פעם לא היה והיא חיה יותר ויותר וצלקות לא מפריעות לו הוא חושב שהיא מגזימה. ויש לו לב נדיב ונשמה רגישה. והיא אוהבת אותו. כי הוא גורם לה להרגיש אישה. שמגיע לה ככה להירצות על ידי אחר ויש לו סבלנות עבורה והוא שם בשבילה והוא עוזר לה עם הקניות ועם הכלים, והוא מבין שקשה עם הניירות של הבנק ושצריך עוזרת אישית או עוזר אישי. אותו. והוא שם בשביל כל הפרטים הקטנים. והוא שם בכל שעה ומכל מקום הוא שם עבורה. שלומה הוא עניינו. וההוא מרגיע אותה שלא צריך למהר ולא צריך מחוייבות לגבר אחר ולא צריכה להיות כרוכה אחר בעל. אבל ההוא רוצה משפחה. והוא יודע שזה מפחיד אותה אז הוא לא אומר את זה אבל זה נמצא באויר כל הזמן והיא מרגישה את המילה נלחשת גם אם היא לא מאותרת והיא לא יודעת מה לעשות ובאיזה חיים לבחור. ושהוא מתחיל לדבר על חתונה ושמות משפחה משהו בה מסתמר וקופא היא נחסמת אורה בעיניה חיים אטומים שגרתיים צבועים באפור ובעל לטפל בו. אז היא נפגשת עם שניהם. האחד מזין את גופה ומספק צרכיה והשני הוא הרוח והביטחון הבסיסי שהיא לעולם לא תהיה כלואה.

ויש גם קול האומר כי במשפחות קורים הדברים הנוראיים ביותר וזה קול שהיא שומעת ולא יודעת מה לעשות איתו. ועל משפחות מאושרות לא כותבים כי הן לא קיימות ומשהו בה נרתע ורוצה להוכיח כי יש משפחה מאושרת ומה שהוא בה זוכר את כאבי הגדילה והבושה בהורים והכעס על אחות שמציקה ובושה במשחקי המין של גיל ההתבגרות. אולי משפחה זה כואב אבל ילדים? ילדה בלונדינית בשמלה בהירה רצה לה בגן שעשועים בין המתקנים בודקת את רגליה ומהירות הריצה בסנדלים החדשות הקוקיות שלה נחבטות בפנים והשיער מדגדג אותה, ראשה פונה לשמש היא מסתנוורת מכווצת עיניים לשניה והיא מועדת נופלת חוטפת מכה בברך שתיקה נשמעת והיא מתרוממת לאט לאט בכבדות. יד שמאל עצרה את הנפילה, הברך נשרטה והבכי מתחיל בעיניים עלבון הנפילה וההישמטות ומשקל הירכיים מכביד על ההתרוממות. והיא האישה שאני. ואין אבא שינשק את הפצע.

ואיך אישה אחת שהיא בקושי מטר חמישים ושמונה יכולה לרצות לחיות עם שני גברים ולהרהר בשלישי שיודע לארוג מילים ביופי שעין לא חזתה בו וכשהוא מדבר היא מזהה את המילים עליהן ויתר ומשהו בו מרגיש קרוב והיא כבר חודשים מתפוצצת מתחושת המוכרות הזו שהיא אינה יכולה לדבר עליה איתו למרות שהיא מזהה את אותה התחושה ממש בעיניו אבל אין לדבר על כך כי אם הדבר ידובר הוא עלול גם להעלם והיא בקושי מטר חמישים ושמונה ואפילו אינה שוקלת מאה קילו כלומר אי אפשר ליצור ממנה שתי נשים היא רק אחת ואיך יש בה תיאבון ופנאי לכל כך הרבה גברים? ומדוע הם אינם מתפרשים על פני שנים שונות מדוע הם מתגלמים כולם באותו הזמן ממש כאילו שיש לה כוחות מיוחדים כאילו היא פיה או גיבורת קומיקס אבל זה החיים שלי הפשוטים היומיומיים ויחד עם זה שיחות טלפון שאיני רוצה לקיים ומשום כך מעדיפה לשלוח הודעה אבל אז אנשים מתקשרים אלי בחזרה ואני לא יכולה להתמודד עם הדיבור שמילים שלי כל כך ספורות ואין לי כוח למילים וכל אחד מהם מצריך מילים משלו אחד מילים ארוכות זרות של חקירה ואנליזה והאחר דורש מילים פשוטות הברות שניתנות לשמיעה קול שמתקשח בניגוד לרצונך והשלישי את אינך יכולה לדבר מולו כי את כל מילותיך הוא העלה בך ואת אינך יכולה לבייש עצמך במילים שאינן משלו או משלך ופתע שגיאות בעברית בך עולות. והוא אמור להכנס בכל רגע ואת מזהה אצלך התרגשות ואינך יודעת מה לעשות בה. והאם היא מסמנת סכנה. סכנת הישמטות או שזו התרגשות של תקוות ההיחלצות הגדולה?

ואת יושבת מול רופא הפוריות וההוא איתך ושאלות אינטימיות נשאלות ואת עונה. תאריך מחזור אחרון. מסקנות הממצאים. הצלקת. לא היתה חדירה לחלל הרחם. והוא יושב שם והגוף הנשי הנפרש לפניו אינו נעים לו ואת בוכה בשירותים שאלוהים למה זה מגיע לך. ואיך קרה שהחיים שלך ככה והוא אפילו לא מסוגל לחבק אותך. ואם הוא לא מסוגל לחבק איך יהיה מסוגל לחבק אותך. ואת שוכחת את הניירת בשירותים ואת לא חוזרת לשם. אתם תנסו בבית ואם יהיה צורך תחזרו אבל מקום שראה חולשתך אינו מבשר בך טובות. ומרגע ההוא נולדו עיכובים או דעך הצורך את אינך יכולה להסביר והוא עיניו פגיעות ואינן יכולות לשאול שאלה עם רסיסים מרובים. וילדה בהירת שיער מאחורי שרה קול דודי הנה זה בא. קול דודי הנה זה בא ואת שואלת מה זה אומר ואיזה סימן זה. ומי הוא הדוד ואיך את יכולה ליצור סיפור חיים אחד מכל מה שקורה סביבך ואיך בכלל יש לך זמן לעבוד עם כל זה. ואיך ניתן להפריד ולנתק את כולם כמו חלקים של עוף קר שיצא מהמקרר ביום שישי ויש גידים סמויים ועצמות שמקשרות בין חלקים כמו המשולש ועצם הגב או הכנף והחזה או המשולש וכרית שומן הזנב שיש להפריד גם ביניהם שאת מנסה לחתוך לקראת בישול והסכין מחליקה מהיד ואת נחתכת ולא התרנגולת וזה ככה בדיוק הידיים שלך רטובות מהמגע עם התרנגולות ואת לא מצליחה להפריד וכל הניסיון הזה גורם לך כאב

ואת מרבה למעוד ולפול. ואת יכולה להמשיך ולהאשים את כל הנעליים שבעולם אבל את יודעת כי את נופלת כי את לא יכולה יותר לעמוד בכל האפשרויות. ואת נזקקת לנפילות הללו לראות שאין מי שיתפוס אותך ואת נחבטת באספלט ברחוב ראשי סואן בלילה לוקקת גלידה או ברחוב צדדי בצהרי יום שישי חתול צדדי פוסע והאספלט רך לך כי רק הנפילה ההיא ולא ביתור התרנגולת יכולים לתת לך משמעות כי את זקוקה למכות היבשות לפצע שנפתח לכאב יד שמאל כי הם מרתיעים על מגבלות היותך ושאין מה לרחף. יש לשקול כל צעד בצורה מדודה. צעד צעד להרים את העקב לכופף את הברך להרים את הירך להכניס את הבטן לנשוף אויר להוריד את הירך להוריד את העקב להרים את כרית כף הרגל להרים את עקב הרגל השניה לכופף את הברך להרים את הכרית להרים את הירך להכניס את הבטן לשאוף אויר לנשוף אויר לחייך להחזיק את התיק והילדה הבלונדינית מחייכת אליך, יש לה גומות חן וירכיים שמנמנות את מזהה זיק של צחוק בעיניה וקולה מתגלגל עד אליך את אומרת לה שזה לא כואב לגדול שיש חיים מאושרים שתדע לה שיש במי לבטוח, ויש טעם להתבגר ואין סיבה להחביא את קמטוטי החיוך ולהימנע מהצורך בנוכחות גבר אחד קבוע ויציב בחייה. שמותר לאהוב ולחייך ולבטוח ומותר לרוץ ברחוב, על המדרכה עם ידיים מושטות אל על אל השמיים אל העצים ולצחוק בקול גדול בפה מלא כי היום יפה והעץ ירוק והשמיים תכולים והעננים הם שם והוא שם מחכה לך ומותר לשמוח. ואל לה לילדה שהיית לשכוח זאת לעולם. ואת כותבת את כל זה כי לא העלית בדעתך מי יאמין למילותיך הנאמרות חיות חותכות בבשר אבל ממילה כתובה מצפים לפחות אחריות. וכך אני יוצרת לי מרחב שבו מציאות יומימית שמכה בי ואינה מזמנת לי אפשרויות הכרעה. ומכל מה שביקשתי בתפילות ביקשתי שיטת הכרעה. ולא מצאתי. וכל מה שהיה כלא היה.

ודווקא במרכז הלילה כשהשכונה כולה חשוכה אני מתעוררת מתןך כאבי דלקת יד ימין
ושוכחת שאסור לי לכתוב בה.

והמקלדת ממשיכת האצבעות רוצה לקלוט את מילותי עורגת ומתאווה
אך לי אסור להכנע לתשוקה הזו.

רק יד שמאל תוכל להקיש.
לאט ורק האמה והאצבע משתתפות ומדי פעם הבוהן תקיש ותפקוד מרחק בין האותיות ותיצור מילים

הכתיבה איטית מאי פעם.

ומענגת פי כמה וכמה.

בימים כאלה ששיחת טלפון מכאיבה מדי

אני מודה לאל

שיש לי חתולה

צונאמי עלינו

ואח שלי מתארח ברדיו.


האזנה נעימה

צ'אט לילי עם אחי ואחותי. לא נגעתי

(2) שלומית נאור,משה

Add people to this chat

CancelInvite You have invited Noa to this chat.
This is now a group chat. Add another person.
משה ומיטל נא-אור has joined.
Noa Ben David has joined.
me: ‫למה את ערה נעה?‬
‫למה משה מתעלם ממני?‬
‫למה אני מדמיינת דברים?‬
‫ללההה לללה לללההה‬
Sent at 01:37 on Wednesday
me: ‫מה קורה פה?‬
Sent at 01:38 on Wednesday
Noa Ben David has left.
me: ‫נעה עזבה‬
‫אני לבד עם משה ששותק הבוקר‬
Sent at 01:41 on Wednesday
me: ‫נו טוב‬
‫אני גם אלך‬

Lessons I learnt from Leonard Cohen live in Israel I

To be humble

כללי אצבע: מה ללבוש להלויה

1. משקפי שמש. מאד חשוב ככה תוכלי לבכות בלי שיראו את האיפור המרוח.

2. נעליים סגורות. לא קרוקס, בטח לא קרוקס צבעוני. לא סנדל ולא נעלי טבע. רק נעל סגורה. מי צריך את החולות של בית עלמין ירקון אצלו בבית?

3. חבילת טישו קטנה של קלינקס ודומיה. נשלף במהירות והנייר עבה דיו וסופג את הדמעות היטב.

4. לא לענוד שרשראות עבות עם חרוזים גדולים. זה מכאיב בחיבוקים.

5. בקבוק מים קטן. מי עדן יותר אלגנטי מנביעות, לדעתי רצוי להביא שניים.

6. לעמוד בצל ולדאוג שהאבלים לא עומדים בשמש כשניתן.

7. להביא קי"ט מהבית. לא מחלקים בבית קברות ואם ככה אפשר לומר תהלים לזכר הנפטר היקר מפז, הבן דוד השני האהוב, שבגיל צעיר מדי חטף דום לב, והשאיר אלמנה יקרה וארבעה ילדים מתחת לגיל 12, אז למה לא?

8. להפגש עם הקרובים לעיתים יותר תכופות, ולא בבתי קברות. להתעקש. להיות הנודניקית שמתכננת ומודיעה. אחרת נותרים עם תחושת החמצה גדולה ואיומה.

9. לחיות לאהוב להתפלל לצחוק להיות אנשים טובים כזה הוא היה. איש יקר מפז

ג' תשרי

אם אבא לא היה נפטר לפני עשר וחצי שנים ממסרטן הוא היה חוגג מחר את יום הולדתו ה67.

יומולדת שמח אבא. הנה שיר מהזמרת האהובה עליך ביותר


I my father would`nt have died from cancer 10and a half years ago, he would hve been 67tomorrow, the third day of the new Jewish year.

Happy birthday Aba.

and here is a song for him. from his favourite singer.

שנה טובה

מדוע דווקא שנה מתוקה? איך מערבבים תחושת טעם עם 365 ימים המכילים בתוכן רגעי אושר ודמע, חוויות חשובות, מקדמות, מאתגרות, ימים שמחים, פחות שמחים, שבועות מוצלחים וחודשים שטופי שמש? איך הגיע חוש הטעם לאיחולים האלה?

מה זאת אומרת שנה מתוקה? מה אנחנו פולנים הממתיקים גפילטע-פיש? מה לגבי שנה חריפה, שנה לימונית, שנה פיקנטית או מוקפצת? או ככה סתם שנה ביסלי גריל למי שאוהב

אז דווקא. שהמתקתקות והחיוך הנשפך על הפנים לאחר ליקוק גלידה טובה או מציצת שוקולד מריר
עם שקדים לא יסור מעל פניכם.

והידד לתחושה הפיזית הפשוטה הלא מתחוכמת והנחשקת כל כך.

מתיקות.

שנה טובה ומתוקה

ככה אני מרגישה

הרבה ממה שהבטחתי לעצמי לא קיימתי השנה.
לא התחתנתי
לא פירסמתי עוד שירים
לא סיימתי תואר שני
לא קניתי אוטו חדש


והיו עוד מילים שרציתי לכתוב אבל הצטרפות האותיות מכאיבה.


שנה טובה
כי אין ברירה אחרת

I heart Doraam Ganut

The top foodie of Israel. few of his recipies can be found here.

I have his book off course

גירוש ילדי מהגרי עבודה - הפגנה היום

את וילדייך שנולדו כאן ומדברים רק עברית ולא מכירים שום מקום אחר עומדים בכל זאת להיות מגורשים מכאן, בחזרה אל המקום שאותו עזבתם תוך הסתכנות ובלית ברירה, כדי לנסות לשרוד. תחזרו לעוני ואפילו לרעב בקולומביה, הודו, פיליפינים, אבל תקבלי 3,000 ש"ח פיצוי, אז מה את דואגת.



ב-30 ליולי שמענו שהגירוש מוקפא כדי לגבש תוכנית טובה יותר. הנה כאן למשל:

"ילדיהם של מהגרי העבודה השוהים בארץ שלא כחוק לא יגורשו בשלושת החודשים הקרובים, ובמהלך תקופה זו תגובש המדיניות לטיפול בהם ובהוריהם. כך סוכם בפגישה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הפנים אליהו ישי ושר האוצר יובל שטייניץ."

מסתבר (כפי שחשדנו גם אז) שמדובר בסה"כ בתעלול השהייה. שום תוכנית לא גובשה בינתיים ועכשיו - רק כמה ימים אחרי שהילדים נכנסו לבתי הספר, חלקם לכיתה א', כולם בהתרגשות גדולה אחרי הציפייה והחששות -שרי הממשלה שלנו הגיעו לרעיון מבריק לפתרון הבעיה - גירוש מיידי, גירוש במחטף - והם סומכים עלינו - על הציבור - שנהיה עייפים מדי, טרודים מדי, מיואשים מדי או פשוט לא בעניינים ולא נספיק למחות על המעשה המכוער והנפשע הזה.
לכן צריך לפעול מהר. להעביר הלאה, להפיץ ולפרסם איפה שאפשר, ולהגיע - כצעד ראשון - היום בערב לגן לוינסקי. הנה נוסח ההודעה שקיבלתי במייל אתמול בלילה:



התכנסות חירום
רביעי 9.9, גן לוינסקי, 19:00

בעקבות נסיון המחטף של השרים ישי ושטייניץ, המאיימים בגירוש מיידי על מאות ילדים של מהגרי עבודה, ילדים ישראלים שנולדו וגדלו בישראל, אנו קוראים לכולכם – כל מי שמוכן להתייצב בשעה הזו לצד הילדים האלה והוריהם – להגיע היום לגן לוינסקי ולזעוק איתנו:

לא למחטף! לא לגירוש הילדים!

אנחנו קוראים לאלי ישי, ליובל שטייניץ ולכל מי שחושב ששכחנו, לכל מי שחושב שהבטחות מפוקפקות על פיצוי כספי [מדובר ב-3,000 ש"ח למשפחה... ט.ל] יכולות לכסות על הניסיון המתועב, הלא אנושי, לגרש את הילדים האלה, לעקור מהארץ ילדים ישראלים – אתם טועים. הגירוש לא יעבור!

היום, יום רביעי, נתכנס כולנו – אזרחים, מהגרים, פליטים, הורים וילדים – ונרים קול זעקה נגד תכניות המגרשים ורודפי הילדים. אנחנו לא ניתן לזוועה הזו להתממש. נסיון המחטף הזה יכשל, כי אנחנו נהיה שם היום, ובכל יום אחר, יחד עם הילדים וההורים, יחד נגד הגירוש. אנחנו ניאבק – ואנחנו ננצח. שום מחטף לא יעזור. הגירוש לא יעבור!

אנחנו זקוקים לכולכם! הצטרפו אלינו!

לפרטים התקשרו לאלעד 052-3511311

מהבלוג של טלי

grassroots jews

my friends in London started this.

very cool and much needed.

the circle of friendship

My friend Jen is staying at my flat in Jerusalem
I am staying at my friend`s Rachel flat in West Heampstead
Jen and Rachel are friends too


I like these kinda things.

The British Airways 164 Flight Monday 24.08.09

So El - Al is not the worst airline ever.

Here is the letter I wrote to my travel agent:


I took the BA 164 flight from Tel Aviv to London on August 24th.
The flight was 50 minutes delayed.

As the flight attendant offered me the meal I asked her if its Gluten Free Kosher. She said it is not, and it doesn't show on their list that I ordered a gluten free kosher meal and they have none with them. she sais I had a late reservation -just on check in for the gluten free kosher meal,hence there is none.

I told her I have asked for kosher gluten free, she said her lists doesn't show it and she doesn't have a meal to offer me. I asked her to check again, she checked and said there is none.

I asked her for some fruit or vegetable but she said there is none.

I sat crying from frustration and hunger, due to the delay in departure for 20 minutes, and she didn't offer any help.

Another flight attendant has more luck and she found some fruits for me.

This level of service is not acceptable. If I cannot trust BA staff to put the right sticker on the right meal how can I trust them at all?


I am looking forward to hear your thoughts on appropriate compensation.

בוקר טוב

עם סיומו של החופש הגדול נזכר אנחנו ילידי שנות השבעים בחופש הגדול שלנו. בלחמנייה והשוקו. בבריכה. במרקו ואמא שלו. ואם נעז להרחיק לגיל ארבע נוכל לשיר כולם ביחד.
ברבאבא אין כמוך בעולם.

my nephew at the park on a sunny day

נשים: הצידה

העולם ההפוך שמתנהל בעירי אינו מפתיע אותי.

כואב לי לחשוב על הנשים בחברה החרדית.

גנבתי מולווט

רונה קינן- אתה מתעורר

עמוס קינן, אביה של רונה, הובא היום לקבורה.
רונה ביססה את אלבומה האחרון "שרים ליואל" על דמות אביה, ההולל ומתמעט מול עיניה.

יהי זכרו ברוך.


מומלץ

Its already August

Where did the time go?

Its been hectic lately. I am trying to put my finger on the exact point in time when I lost control over time.

Was it when I started to take some drugs for my ADHD?

Was the pnemunia I had last month took my off the wagon?

Maybe beingin a relationship turned days so quickly?

Can the fact my mother was in hospital do anything with that?

Was it my final exam?

My inabilty to write the three last papers for my Masters degree?


I dont know. and it hurts. Iwant July back, I want to go on a summer holiday. I want to saty 34 for much much longer. hitting 35 in two weeks seems too painful.

Where can I get a time machine?

ט"ו באב

ויש לצאת אל הכרמים
בלבוש לבן
ולשמוח כאילו לא טעמנו שנאה מעולם

מחורבן לשנאת חינם וחוזר. חס וחלילה.

אין לי מילים משלי.
הנה YNET
והנה אהרן פוירשטיין שצריך לכתוב הרבה יותר.

וגם עם רוני הנהדרת

היום כולנו הומואים, ולסביות, בני נוער ובעיקר מפוחדים
ואין לי מה לומר
חביב אדם שנברא בצלם, לא תרצח, ואהבת לרעך כמוך ובעיקר

מוטב להכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם.

וממתי רוצחים?

על תשעה באב ועל חורבן

אני עסוקה בשאלת החורבן.

חורבן העם והארץ.

ואני רואה את הסרטון הזה ואיני יודעת
איך מעוות יכול לתקון

העיקר הבריאות
והשמחה
ולילות חסרי סיוט

ADD

להיות אישה קטנה

בעלי יפרנס אותי, וידאג לי. יעבוד קשה קשה, כדי שלי יהיה כסף לקניות, לא רק לבית אלא גם בשבילי, נגיד אודם חדש כדי שאני אהיה יפה בעיניו.

ולא יהיה לנו חשבון משותף, מה פתאום. כל הכסף שלו ילך לחשבון שלו. כי הוא עבד בשביל זה. ואני כל שבוע אבקש ממנו כסף לקניות. לקניות בסופר, לדלק לאוטו, ואני גם אראה לו קבלות, שידע שאני לא מבזבזת סתם את הכסף שלו.

ואני אהיה בבית. עם שלושת הילדים החמודים שלי. שני בנים ובת. ואני אחנך טוב טוב. מה, אני אשאר בבית רק כדי להעביר להם את העקרון המוסרי שגבר צריך לפרנס אשה. ואת הבת אני ארגיל לעצלנות ואלמד אותה איך לעשות פרצוף של מתעניינת בשיחה, כשכולם מדברים על מקומות העבודה שלהם, וכל שיחות הגברים האלה. ואפילו אם היא נורא תרצה ללמוד במגמה של פיזיקה או מתמטיקה אני אגיד לה שלא כדאי לה, בשביל מה? היא ממילא לא צריכה ללמוד מקצוע. עדיף שתלמד משהו של נשים, נגיד ספרות שיהיה לה דברים להסביר לבעלה, אחרי שהיא מכינה לו ארוחת ערב טריה כל יום, ומכינה לו נעלי בית מחוממות, מה ובטח הילדים כבר יהיו במיטה אחרי שהיא תקלח אותם. כי זאת העבודה של האשה.

לאישה אין גם חובה הלכתית להצביע. אז בעלי יגיד לי למי להצביע. זה הכי טוב. הוא גם מפרנס אותי אז ברור שהוא יכול להחליט בשבילי. הוא גם מבין מה קורה בעולם, וקורא עיתונים של כלכלה. לי מספיק מגזין נשים או לאשה. יש שם מתכונים מצויינים של כל מיני שפים חשובים.

והאמת, שלפעמים הוא מרשה לי לצאת מהבית ככה סתם להסתובב. ולפעמים אני ככה רואה אשה הולכת מהר, והיא לבושה בחדות, עם תיק גדול ומסמכים ועם מכשיר נייד שמדברת נמרצות, לאן היא ממהרת? או ככה עם צעיף זרוק לה על הכתפיים ועיניים גדולות חמות מתעניינות, והן נראות לי אחרות ממני. מעניין מה הן עושות כל היום.

פקיעין תמוז התשס"ט

איך נקרא למוסמכת לרבנות אורתודכוסית?

קולך פתחו בתחרות למציאצ הכינוי המתאים למוסמכת לרבנות אורתודוכסית, והעלו למרכז הבמה את הנושא החשוב הזה. כך מדווח אבישי בן חיים.

אני שמחה שנולדתי בדור כזה וגאה להיות חלק מקולך.

חושבת על הכינוי המתאים ביותר.

אחזור לדווח.

כוכב נולד

אני באמת מתנצלת ככה להוריד את הרמה של הבלוג, ולהציף אותו במחשבות טראשיות, אבל האם אני היחידה שנדמה לה שכוכב נולד נהיה קצת ככה אפעס פזמונסניף?

בין הוידוי של מרגול על חברותה בבני עקיבא לבין הכיפות של אור ואלחי, אני ככה תוהה לעצמי מתי יושר המנון התנועה.

Enjoy

Discussing the Divine Comedy with Dante

Slightly random, yet good fun!

צריכה ללמוד

למבחן גמר
לא מצליחה
מחשבות מתפזרות
חתולים חולפים
שורות נכתבות מעצמן
לא זוכרת

צמחונות

אני כבר תקופה ארוכה מתלבטת.
כבר הייתי צמחונית. הייתי טבעונית ותמיד נשברתי בגלל הריח של הבשר. תאווה ראשונית ולא מוסברת לבשר צלוי שברה אותי כבר פעמיים
היום אני מודעת לנזקים הסביבתיים שנגרמים בשל גידול בעל חיים למאכל.

האם אצליח להמנע מאכילת בשר?
מה ישאר לי לאכול? לקט ירקות וזר קטניות?


האם אוכל להיות חצימחונית?


ולמרות התרגום הרשלני והעריכה הפושעת, כדאי לקרוא את דילמת השפע.

Did Dudu do it?

Can I assume Dudu Topaz had Nothing to do with the sudden death of Michael Jackson?

Facebook

I am now friends with two of my nephews on Facebook.


Big Mistake.


Huge.

אלטלנה

היום לפני 61 שנה

הזאת עירי?

לא רע בכלל.
זו השמועה ב"הארץ"

היום לפני שנתיים

נכנסתי לניתוח מבוהלת

יצאתי ממנו בריאה

החלמתי

הצלקת הגלידה

הגידול לא חזר, ולא יחזור.



נו, ואת כבר קבעת תור לרופא הנשים שלך?

ראיון עצמי

ש: מה שלומך היום?
ת: ברוך השם, תקופה טובה מאד. אני מרגשיה שהעשור הזה הוא מצוין. אבל היום לא כל כך טוב. יש לי וירוס בטן. נראה לי נדבקתי מהאחיין שלי בשבת.

ש: מה חדש אצלך? את כבר לא כותבת כמו פעם, מדוע?
ת: נכון. אני ממעיטה בכתיבה. מכמה סיבות: אני מנסה להתמקד בכתיבת העבודות לאוניברסיטה, ותלעל את כל האנרגיה לשם.
וגם האבחון. ד"ר א.א. מצא שיש לי הפרעת קשב, ,מה שמותיר אותי קצת חסרת מילים.

ש: הפרעת קשב? איך הגעת לאבחן את זה?
ת: חברה שלי נקראה לה מ' סיפרה על הדחיינות שלה, והזדהתי, והיא שלחה לי מאמר על דחיינות. קראתי ושם נכתב כי זה מאפיין הפרעת קשב. המשכתי לקרוא והבנתי שאני צריכה לבדוק את זה ברצינות.
לקח לי 3 שנים לטפל בזה.


ש: למה כל כך הרבה זמן?
ת: כי החזרה לארץ עיכבה הכל, ואז המיומה ואז הניתוח.. והתואר.. דחיינות אמרנו כבר?
וכנראה שהתפקיד החדש בעבודה ביחד עם התואר המזדחל הבהירו לי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי.

ש: אז מה תעשי עכשיו? תקחי כדורים?
ת: אני מתלבטת. מצד אחד אני רוצה לסיים את התואר. מצד שני הכדורים מדכאים יצירתיות, כך אמר ד"ר א.א. שכינה את ההפרעה הזאת מתנה מיוחדת. אז נכון שאני לא צריכה יצירתיות לכתיבת העבודות, אני פשוט צריכה לסיים אותן. והיצירתיות תבוא אחר כך. אולי זו תהיה הזדמנות לערוך שירים ולשלוח, דבר שאני אף פעם לא מספיקה לעשות.
אבל אם אני אהיה על כדורים יעלמו כל השגיאות המקסימות שלי. לא חבל?

ש: אני מבינה שהשבוע זה שנתיים לניתוח
ת: נכון, אני כנראה אציין את זה עם ר' שהיתה מאושפזת ביחד איתי. מאז נעשינו חברות.

ש: למה את מראיינת את עצמך?
ת: כי אף אחד אחר לא מראיין אותי. חשבתי שעם פרסום ארבעה משיריי אהפוך להיות משוררת נחשקת וכל עורכי התרבות יחזרו אחרי. לא כך הוא. אז לכבוד שבוע הספר אני מראיינת את עצמי. כמו פולניה טובה.

ש: ועל איזה ספרים את ממליצה?
ת: אהה.. נחמה של חיותה דויטש, שירי אהבה לימים רעים של עיינה ארדל ועל ארמון התורה ממעל לה של תמר רוס.

תודה על זה שהסכמת להתראיין.
בשמחה תמיד.

זה לא אני עשיתי את זה

דודו עשה את זה.

פיסול באור

נראה לי שזה תחום העיסוק של הסטודיו הזה.

אולי עיסוק עמום מדי.
אומנות.

זה תחום האומנות.

מצאתי את זה אצל סאשינקה, כאן מצד שמאל.

Mira Awad with Coolooloosh -Just Won't Stop

love it.

יום שלישי פעמיים כי טוב

והיום אני מסכימה עם אריאנה מלמד פעמיים.
פעם אחת בקשר לתרגיל העורף - היא היא החזית, ובפעם השניה לגבי הסרט "בקשר ליוסי" המלווה את יוסי סמואלס ומשפחתו.

סרט מצוין המלא באהבת האדם השונה.

ואיך נקבע את סדרי התורנות
ומי יערוב לנו שכולם יגיעו לשמירה?
איך נחלק את האחריות הזו בינינו?
ומי יהיה זה שיתחמק מהשורה?
כיצד נותרנו אחרונים?
ומי מאיתנו יתפורר ראשון?

החיים בפרברים

1. הילד בן השמונה יודע שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר. מדוע זה כך? כי אחרי שלוקחים את התרופה כבר לא רעבים. יחי הריטלין

2. הילד בין השלוש נכנס לאוטו ומכריז: בא לי מזגן, אבל חלש

3. שלושת מכשירי הטלויזיה + יס מקס מבטיחים שלום בית. כל אחד צופה בסדרה החביבה עליו דורה, משהו מצויר ומונית הכסף, אבל מה קרה ל"ביחד"? הלך לאיבוד.

4. לארוחת בוקר אני מכינה לבן ה11 טוסט. עם גבנ"צ, זיתים פלפל שחור וטימין הררי.

5. את האחיין הבכור בין הארבעה עשרה אני בקושי רואה. חלק מהעניין.

אין תלונות רק בריאות ואהבה.

ד"ר א. א. היקר

1. התקפי חרדה בקניונים או באולמות דחוסים

2. אני נמנעת מללכת לחתונות

3. אני כותבת היצירתיות שלי חשובה לי

4. יש לי סיוטים חוזרים

5. הכדור ההוא גרם לי לנימול בפה

6. אני מתנתקת באמצע שיחה ואז חוזרת להקשבה מלאת פחד

7. יש לי חרדת ביצוע גבוהה שמשתקת אותי לפעמים

8. לפעמים אני רואה אנשים שאהבתי בזוית עיני.אבל הם מתים

9. אני לומדת להגיד לא ולחיות עם זה

10. אני מתנצלת פחות . יותר קל לי.

ירוחם

מי מצטרף אלי?

לבי ישן

פשיטת הכותנת
היתה פשוטה
בשרי טרם חזה במרירות הבושה שספגה הנפש.

שאלת איככה היו ימי.

ואיככה אמפה
אזורי-רגש פצועים
דלוקי-מכות חרכו ברוחי
בסיבוביי בעיר מרובת מבקרים

ביקשתי ממתקים טבולים בחלב יין מחמדים
שושני יונים מבושמות
נפרשות מכות מים במקדש הבית

ואם תמצאו את זה שפצעני
אימרו לו שלבי ישן
שנים רבות

אני נותרתי ערה

תיאולוגיה היסטוריוסופית

האפיפיור הנוכחי מעורר געגועים לאפיפיור הקודם.

קשה להאמין שאצבעותי תופפו זאת
אך החן והחמלה והכבוד הבסיסיס שפאולוס נשא עימו
חסרים בבהתהלכותו הגסה היומרנית וחסרת הנימוסשל בנדיקטוס 16

The LABA festival

If you are in NY (and you better be) you must go to the LABA festival.

חתולה

חתולת המקרה חתומה במקומה

כי שכחתי איך ללכת.

קפה הלל

יותר לא אשב שם.

בגלל ניצול העובדים, בגלל הכשרות

רשימת הדברים שאני לא מספיקה לעשות

1. להגיע לעירייה לשלם ארנונה, לקבל תעודת תושב

2. לקנות מתנה לפסח לאחותי

3. לקנות מתנת בר מצווה לבן של הבוס

4. להחליף שלט למזגן כבר 9 חודשים שאני בדרך לעשות את זה

5. למסור שק של בדגים לגמ"ח

6. לכתוב שלוש עבודות - כבר שנה שאני כותבת אותן

7. לכתוב מאמר על אדמיאל קוסמן למהדורה הדו לשונית

8. להצטרף לאיזה רשימה של משלוחי ירקות אורגניים

רק מלכתוב את הרשימה התעייפתי

ראונדה

זה לא שחור ולבן
אין צינת אירופה
יערות אפלים להטמין בהם צעקה
רק חום אפריקה ומטעי בננה

ועולם לבן שעסוק בלשתוק
זו לא שואה שלי

מתי אצלנו?

הבוקר קראתי כי קרול אן דאפי זכתה להיות המשוררת הלאומית בבריטניה. יום טוב לשירה אנגלית ולנשים בכלל.

הנה הראיון הראשון איתה, כמשוררת הלאומית

והנה ראיון ישן
היא משוררת נדירה עם קול דרמטי וטביעת אצבע ברורה.

התנגדות

אם אני בהתנגדות לכל מה שמצפים ממני, ואם אני אוכלת יותר מדי כי אני בהתנגדות לכך שרק רזה הוא יפה, או שערך האדם הוא ביחס הפוך למשקל שלו, אם זה כך אז מדוע אני איני בהתנגדות לאשליה שיש בכוחה של אכילת היתר לפתור לי כמה בעיות?

פוסט-עצמאות

1. מי שמגיע לפינת השווארמה ברחוב יוחנן בן זכאי ומתלבט בין "מנה וחצי" ל"השמן", אז כדאי שתדעו ש מנה וחצי" היו פתוחים גם בערב יום השואה וגם בערב יום הזיכרון .השמן לעומת זה, סגרו בזמן ודאגו לכבד את קדושת היום.

2. לא אכלתי על האש השנה. מה זה אומר עלי ועל הנאמנות שלי?


3. אחד השיאים השנה - חידון התנ"ך. מרגש עד דמעות לעיתים, לרוב משעשע, וחילופי העקיצות בין אבשלום קור ליצחק נבון שדרגן את החידון והעניקן לו מימד טלנובלי משהו, גם משהו
במיושנות של אבשלום קור, שעליה העיר יצחק נבון, הופך אותו לוינטאג', וזה כבר חינני.


4. ההופעה המסורתית של פונץ' ססאר שבע איכזבה מעט, הערב למעשה היה יוסי בבליקי מארח חברים, וזכיתי לשמוע את נדב אזולאי מומלץ בחום.

5. התפילה בבית כנסת רמב"ן, ודבר התורה של הרב בני לאו נתנו נופך עמוק יותר לחג

קדיש על הרוגי ארץ ישראל מאת ש"י עגנון

מלך בשר ודם שיוצא למלחמה על אויביו מוציא חיילותיו להרוג וליהרג
ספק אוהב את חיילותיו ספק אינו אוהב את חיילותיו,
ספק הם חשובים בעיניו ספק אינם חשובים בעיניו,
ואפילו חשובים בעיניו חשובים בעיניו כמתים, שכל היוצא למלחמה מלאך המות כרוך בעקבותיו ומתלווה לו להרגו.
פגע בו חץ או סייף או חרב או שאר מיני משחית ונהרג מעמידין אחר במקומו, ואין המלך מרגיש בחסרונו, שאומות העולם מרובים וגייסות שלהם מרובים.
נהרג אחד מהם יש לו למלך הרבה כנגדו.
אבל מלכנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מלך חפץ בחיים, אוהב שלום ורודף שלום ואוהב את ישראל עמו ובחר בנו מכל העמים, לא מפני שאנו מרובים חשק ה´ בנו כי אנו המעט מכל העמים. ומתוך אהבתו שאוהב אותנו ואנו מעטים כל אחד ואחד מעמנו חשוב לפניו כליגיון שלם. לפי שאין לו הרבה להעמיד במקומנו. נפקד חס ושלום אחד מישראל באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כח כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס ושלום גדולתו יתברך.
לפיכך אנחנו מתפללין ואומרים אחר כל מת מישראל יתגדל ויתקדש שמיה רבא, יגדל כח השם ולא יביא תשות כח לפניו יתברך ויתקדש בעולמות שברא כרצונו, ולא נפחד על עצמנו אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה וימליך מלכותיה שתתגלה ותראה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה חס ושלום, בחייכון וביומייכון ובחיי דכל בית ישראל במהרה ובזמן קרוב, שאם מלכותו גלויה בעולם- שלום בעולם וברכה בעולם ושירה בעולם ותשבחות הרבה בעולם ונחמה גדולה בעולם וישראל קדושים אהובים בעולם וגדולתו גדלה והולכת ומתרבה ואינה מתמעטת לעולם. אם כך אנו מתפללים ואומרים אחר כל אדם שמת, קל וחומר על אחינו ואחיותינו הנאהבים והנעימים בני ציון היקרים הרוגי ארץ ישראל שנשפך דמם על כבוד שמו יתברך ועל עמו ועל ארצו ועל נחלתו. ולא זו בלבד אלא כל הדר בארץ ישראל הוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהפקידו המלך שומר בפלטרין שלו. נהרג אחד מהלגיון שלו אין לו כביכול אחרים להעמיד במקומו. לפיכך אחינו כל בית ישראל, כל המתאבלים באבל הזה, נכוון את ליבנו לאבינו שבשמים מלך ישראל וגואלו ונתפלל עלינו ועליו כביכול, יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותא וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה. וכן כל הפרשה כולה. ונזכה ונחיה ונראה עין בעין, עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן.

תרגילים בעברית שימושית

תרגילים בעברית שימושית
דן פגיס

"הֲשָּׁלוֹם לְךָ? הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרַשְׁתָּ?"
(דוגמה למשפטי שאלה בספר לימוד לבית-הספר התיכון)


1
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם. בְּעִבְרִית יֵשׁ עָבָר וְעָתִיד,
אֲבָל אֵין הוֹוֶה, רַק בֵּינוֹנִי.
עַכְשָׁו נַעֲבֹר לַמִּשְׁפָּט.


2
אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ.
אוֹהֲבֶיהָ אוֹכְלִים אֶת אוֹהֲבֶיהָ.
הֲפֹךְ אֶת הַכֹּל לֶעָתִיד.


3
אֲרָצוֹת זָבוֹת חָלָב וּדְבַשׁ. זֶה חִוּוּי.
אִם תִּרְאֶה אוֹתָם, מְסֹר לָהֶם ד"ש. זֶה צִוּוּי.
וְעַכְשָׁו מִשְׁפַּט שְׁאֵלָה: מֶה חָדָשׁ?


4
אוֹי לִי אִם אֹמַר, אוֹי לִי אִם לֹא אֹמַר.
אֱמֹר מַה כָּאן מִשְׁפָּט עִקָּרִי וּמַה טָּפֵל שֶׁל תְּנַאי.


5
חִבּוּר קָצָר. יָצָאנוּ לְטַיֵּל בַּסְּבִיבָה.
בֵּית הָעָלְמִין בְּצַד שְׂמֹאל.
בֵּית הָעָלְמִין בְּצַד יָמִין.
אֵיפֹה תָּעִינוּ?
תּוֹדָה רַבָּה.


6
שִׂיחוֹן. שֶׁל מִי אַתָּה, יֶלֶד?
שֶׁל אַבָּא. הַזֵּר הַשֵּׁנִי מִשְּׂמֹאל.


7
בְּרָכוֹת וְדִבְרֵי נִימוּסִין.
בֹּקֶר טוֹב, עֶרֶב טוֹב, שָׁנָה טוֹבָה, מַזָּל טוֹב,
בְּקָרוֹב אֶצְלְכֶם. לְעוֹלָם לֹא מְאֻחָר .
סְלִיחָה, הַאִם זֶה הַמָּקוֹם? תָּבוֹא מחָר.

8
דַּיֵּק בִּלְשׁוֹנְךָ. אַל תֹּאמַר: זֶה הָיָה לְחִנָּם.
הֲרֵי כְּבָר שִׁלַּמְתָּ.
אֱמֹר: לַשָּׁוְא.

9
מִלִּים נִרְדָּפוֹת. בֹּשֶׁת, בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה, בִּזָּיוֹן,
כְּלִמָּה, קָלוֹן, קִיקָלוֹן, קֶלֶס, קַלָּסָה,
דֵּרָאוֹן, שִׁמְצָה, נְאָצָה, דֹּפִי,
אוֹי לָאָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת,
גְּנוּת, גְּנַאי, גִּנּוּי, נִבּוּל, נַבְלוּת,
זֻלוּת, הִתְבַּזּוּת, זִלְזוּל, זִילוּתָא,
ןְשֶׁתִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ!


10
עַטֵּר לְשׁוֹנְךָ בְּנִיבִים.
אַל תְּהִי מָתוֹק פֶּן יִבְלָעוּךָ.
אֵין הַבָּשָׂר מַבְאִישׁ אֶלָּא מִתּוֹכוֹ.
הֱוֵי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים, וְלֹא זָנָב לָאֲרָיוֹת,
הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָרֹאשׁ,
כָּאן קָבוּר הַכֶּלֶב!
הִגַּעְתָּ, דַּע מַה שֶּׁתִּדְרֹשׁ.
הַאִם נָאֶה דָּרַשְׁתָּ?
הֲשָּׁלוֹם לְךָ? הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרַשְׁתָּ?


11
וְעַכְשָׁו עוֹד תַּרְגִּיל קָטָן לְסִיּוּם.
שְׁתֵּי מִלִּים בּוֹ. הַבְחֵן יָפֶה
בַּהֶבְדֵּל בֵּין שְׁתֵּי הַמִּלִּים:
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם.

ריבונו של עולם

אָנָּא, הַגְבֵּר עָצְמַת אוֹתוֹתֶיךָ
כָּאן אֲנִי
לא שׁוֹמֵעַ, לא יוֹדֵעַ, הַאִם
שׁוּב תָּקַעְתָּ פֶּרַח בַּרְזֶל בְּדַשׁ
הָאַנְטֶנָּה. אַתָּה עָדִין כָּל כָּךְ לָמָּה
אַתָּה כּה רַכְרוּכִי, לָמָּה אַתָּה תָּמִיד
אֶזְרָחִי. הַאִם אֲנִי נִשְׁמָע הֵיטֵב, עֲבור,
עֲבור גַּם אַתָּה נִשְׁמַע קָטוּעַ, אַתָּה
נִשְׁמַע פָּצוּעַ, אַתָּה

בָּעֵמֶק מְאֻרְגָּן הֶקֵּפִית. הָרִים
וְכִנֶּרֶת אַחֶרֶת. אָנָּא
הוֹדַע עָצְמַת אוֹתוֹתֶיךָ, בַּמַּכַּ"ם
לא רוֹאִים אֶת פָּנֶיךָ, מַדּוּעַ
אֵינְךָ מְזֻחְלָם, מַדּוּעַ אֵינְךָ
נִלְחַם, הַאִם לִשְׁלחַ אֵלֶיךָ סִיּוּר מְמֻונע, אֲנִי
מָלֵא אֱמוּנָה
שֶׁלּא יַגִיעַ וְלא יַחֲזור. פֶּצַע
שָׁחור. אָנָא הַחֲלֵשׁ
עָצְמַת אוֹתוֹתֶיךָ.
אֲמִירֵי הַבְּרוֹשִׁים לְעֵת עֶרֶב
לַשָּׁוְא לַוֹאֲטִים שְׁמֵךָ, וְכוֹכַב
הַצָּפוֹן הַבּוֹדֵד, אָנָה
יְנַווט אֶת צְבָא עֶגְלוֹתֶיךָ
לְאָן הוּא יוֹבִיל בָּהֶן אֶת

אָנָא, עֲצום אֶת עֵינֶיךָ, עַכְשָׁו אֲנִי
שׁוֹמֵעַ. רוּת. אַתָּה יָכוֹל סוֹפִית
לָמוּת. אָב שַׁכּוּל, אֲנִי כְּבָר לא
מַרְגִישׁ

דִמְעוֹת הַחורֶף עָלֶיךָ יַגִּידוּ קַדִּישׁ.

נכתב על ידי בארי חזק שנפל במלחמת יום הכיפורים.

הרשימה שלא מצליחה להכתב

התחלתי לכתוב רשימה על סיכום החתונות והבחנות שונות ומשונות,
ובשלוש פעמים שניסיתי, לא הצלחתי.

האם זה סימן?

אברי גלעד והדתי הנורמלי

אברי גלעד מחזיר אותנו הדתיים הנורמליים למה שאנחנו.

נורמליים

סוף סוף - מרכז מיחזור בירושלים

במרכז המיחזור החדש יאספו סוגי פסולת רבים:

מיכלי פלסטיק, קרטונים, נייר, סוללות,

בגדים, ספרים, בקבוקי זכוכית, קופסאות פח,

פסולת אלקטרונית, פסולת אורגנית, שקיות פלסטיק/ניילון, שמן בישול משומש.




רק צריך לאסוף ולהביא כשמזדמן,

מעכשיו אין תירוצים, מצמצמים פסולת!

כשחזרתי מהשליחות התקשרתי לעיריה לשאול היכן נמצא ת תחנת המיחזור הסמוכה. בעיריה לא ידעו מה לעשות עם השאלה הזו.

ואני בלב כבד זרקתי ארגזים ופלסטיק לפח.



אך לא עוד!

כל הכבוד לעיריית ירושלים.

The biggest wake up call ever

bever judge a jug etc.

מוזיקה יהודית וחדר האמבטיה

באופן עקרוני ויומיומי אני בעד הגל היהודי במוזיקה הישראלית.
בין אם זה מאיר אריאל, אתי אנקרי או יונתן רזאל, המילים יפיפיות והלחן נוגע ומרגש.
אני גאה ושמחה שהיוצרים הנ"ל והשירים האלה דווקא חודרים לרשימות ההשמעה וחושפים באופן לא מודע בפני המאזינים רובד משמעותי של החויה הדתית.
ולא רק באופן לא מודע - השנה למדתי דרך העיסוק בפיוט על הרב ממדיות של השירה היהודית - על הרגע האחד המלכד מילות קודש ולחן מדויק והביצוע החד פעמי הוא בבחינת נצח.

מאז שהכנסתי רדיו לחדר האמבטיה אני בדילמה.


מה יהיה אם אני אתקלח למשל, וכפי שסבתי עליה השלום נהגה לומר - "ואהיה לבושה בהשראת חדר האמבטיה", ומילים של קודש יעטפו את חדר האמבטיה המהביל?


הבוקר זה קרה, ואכן לשיר את מודה אני של מאיר אריאל במקלחת גורם לדיסאונס קוגניטיבי - תיאולוגי מסוג מיוחד.
לאלוהי האמבט והרדיו פתרונים

Is poetry dangerous?

I am afraid it is.
To be precise it might not be Poetry, naybe translating poetry is the most dangerouse extreme sport a lazy bibliophil like me can get involved with.


First was the accident Lisa - the translator and I wittnesed.
And then on Friday Lisa, Nurit, Admiel and I sat together to go through the new translations of Admiel`s poems Lisa and I prepared.
We sit in the garden of this house, we decide to move the table closer to the entrance so we can reach the electricity sockets, we sit near the entrance. the weather is beautiful, a quite Friday afternoon in suburbia. Lisa reads out in her beautiful voice. it all sounds so pure and precise. we are checking out few words, looking for the King James Translatiosn. we are having a good time. And then a big noise. and something hits me. The window net from the 2nd floor, a big wide window, of the living room, something the size of a door, but much much ligher fell out from the track. luckily it hit the air conditing box first. otherwise. The women from upstairs comes to appologize she ask if we understand English we louagh, she appologizes. shhe sends her daughter with a tray og cookies, the daughter is excited to hear about the famouse guests. siiting as it is in thier back garden.

Off curse I first made sure my lap top wasn`t enjured. only half an hour later my right shoulder start hurting.

You see. poetry is for risk takers.

Chad Gadya - JCC / YaD Arts / Yiddish Twist Orchestra / Miki Shaw

יום רביעי בטחנת הקפה עמק רפאים

יושבת בקפה הקבוע שלי בעמק רפאים עם המתרגמת, לפנינו על המדרכה עובר נכה בקלנועית או מין כסא גלגלים חכם עם כרית נוספת, וכמה שקיות. נראה שנוח לו שם. הוא בערך בן ארבעים וחמש, אולי חמישים, משוחח בטלפון באמצעות הבלו טות´ (שן כחולה??), הוא מחייך. מניע את הקלנועית ביד שמאל, מחווה ביד ימינו דבר מה. אנחנו מסתכלות עליו מחייכות, חוזרות לדון בתרגום השיר עליו אנחנו עובדות. אנחנו נהנות לעבוד ביחד.

מול בית הקפה יש מעבר חציה.

פתאום רעש של התנגשות ודממה. אנחנו מסתכלות החוצה. הקלנועית הפוכה, אופנוע מוטל על הכביש. נהג האופנוע יכול להתרומם, והוא עומד, הגבר בקלנועית לא יכול, אין לו רגליים הקלנועית היא הרגליים שלו. אנשים רצים החוצה מתוך בית הקפה. העדים ברחוב לתאונה, מניחים יד על עיניהם ומציצים קוראים לא לא, תזמינו אמבולנס. נהג האופנוע לא מאמין שזה קרה לו. הוא נע וזע חסר מנוח. בחור צעיר ניגש ומתחיל לטפל בגבר המוטל על הרצפה, הוא בהכרה. אנחנו נושמות לרווחה. הוא משוחח איתו. אוטובוס כפול מנסה להתחכם ותוקע את התנועה בשני הנתיבים. מגיע אמבולנס, הם מעבירים אותו לאלונקה. אוספים את חפציו משאירים את כסא הגלגלים החכם מוטל על הכביש. מגיע שוטר. נהג האופנוע מבוהל ומפוחד. הוא צעיר, אולי בן עשרים. הבחור שטיפל בפצוע נכנס לבית הקפה, קונה לעצמו שתיה, וגם לנהג האופנוע. הנהג מתעקש להחזיר לו כסף. מגיע רכב מיוחד לאסוף את הכיסא. מגיע בוחן התאונה. מגיעים סקרנים מוכרת מחנות סמוכה באה להתעניין, המכוניות והאוטובוסים חסרי סבלנות. מנסים לחתוך ולהספיק ליעד הבא. חותכים את מראה התאונה מלבם.

היתה פה תאונה. אולי תחכו רגע? תשהו את מהירות התגובה. הבינו מה רבה האחריות שאתם נוטלים בידכם עת אתם נוטלים את ההגה? כבדו את הפגיעה בערך החיים. אותו אדם שהיה רגיל לנכות אחת יצטרך להתמודד עם פגיעה נוספת. אותו בחור צעיר יסתובב עם כתם אות קין בלבו. הוא פגע באדם אחר. תאונות לא קורות הן נגרמות והוא גרם לצער וסבל.

נהגי האופנוע ברורים יותר עכשיו, אני מבחינה בהם. פעם הם היו שקופים.

והתמונה של הקלנועית, המוטלת על הכביש הפוכה, לא יוצאת לי מהראש.

רישום

אחרי יותר מדי שנים בהם לא ציירתי נפרץ הערב מחסום.

אולי לאונרד כהן חי מלונדון סייע.

אולי נושא התשורה שתומך
אולי חברה שפגשתי לארוחה
אולי הרוחות שמשתנות.

אולי כי לכתוב אני לא מצליחה לאחרונה
הערב ציירתי. ככה כמה שעות בשקט מול הדף. ריקנתו לא איימה עלי, חפיסת הצבעים החדשה לא הרחיקה אותי, והזרוע זוכרת כיצד לרשום מבלי להניע את המרפק.

עשרת המכות לגרושות

אני מייבאת את זה מהבלוג השני שלי.

לקרוא ולכאוב ולא להאמין.
ולהאמין.

ולשנות .


תודה לרבקה לוביץ', ולמרכז צדק לנשים על עבודת הקודש שהן עוסקות בה.

פלסטלינה

היום נסעתי מבאר שבע לירושלים דרך גדרה, רחובות ומודיעין. והארץ רחבה ונבנית ובניינים חדשים עולים בה.
הסתכלתי בהם בבניינים המשועתקים. הם זהים זה לזה וכך באר שבע, מודיעין רחובות וגדרה מותכות לגדי ערמה אחת של אבני בניין בגודל זהה ובצבע זהה.

ותהיתי לי, אולי היה עדיף שהאדריכל שהגה אותם היה מבלה בילדותו שעות נוספות בלישת פלסטלינה ולא בבניית מגדלים באבני הלוגו.
אולי רכות היתה נמסכת על בתינו.
אולי חסד היא נרקם בתצורת המרפסות.

מתנות לפסח:

1. חסידות ומורדות - אברהם גרוסמן

2. נחמה - חיותה דויטש

3. לאונרד כהן

כעס

אומרים לי שאיני כועסת מספיק. שאני בולעת את הכעס ואת חוסר האונים והם נעשים חלק מצמיגות גופי.

אני כעת מתאמנת בלכעוס.

אני צועקת על המלצרית בבית הקפה "קפה קפה" בשוהם. שירות מחפיר. אני צועקת.
מתרה במלצרית שולחת מבט מזרה אימה.

ארוחת שבת אצל אחותי, חבר אדיוט שלהם מקניט את האחיין שלי כמה פעמים.
אני נוזפת בו מול אחותי וגיסי, חבריו ואישתו.

אני מתרגלת כעס. אני אקספרסיבית.
אני זועמת. כעס אחד מוביל לאחר. עולמנו מלא עוולות.

הכעס הזה אינו הופך אותי למאושרת יותר, או לצודקת יותר.

רק לכועסת.

summertime

So it Summertime.

Here is what happened last time they played with timreally do ue.

I think Israel needs to have summertime all year long.

Anyway, its going to change in few hours, we are losing an hour, which is okay if you live till the next time they change time and then you get it back. but if you die, you really do lose an hour of your life.

What happened to time?

I couldn`t find my diary for few weeks. looked for it in the office, at home, in few hand bags. nothing, gornischt.

Today as part of my Pessach cleaning Itried to pull the tv blanket and the suitcase fell on my bed ( I do realize how distressing this sounds), I looked into it, and there it was.

My last journey ended on Janurary 4th, so for almost three months I had no diary, I schduleded meetings on my outlook calander, used my moblie phone, but I didnt realize it was for so long.

What happened to time?

עור

ומתוך כח הכאב
נרקם העור
המכסה על הפחד
ומעבה את
הצללית

תרגום

ומה הטעם בתרגום
מילים שלא ניתן
לתרגם
כי מלכתחילה
היה מוטב שלא היו נאמרים הדברים

הלכות פסח

אקשן של שבת בבוקר

הבוקר, ממש מוקדם שמעתי סירנות של רכבי משטרה ומכוניות נוסעות מהר מדי בחוב שלי. יש סדק קטן באספלט ושומעים את הקפיצה הקלה שרכב נדרש לה במהירות גבוהה. ואז עוד מכוניות משטרה במהירות גבוהה.

ואז השקט של שבת בבוקר.

הערב צפיתי בחדשות וגיליתי שחנות בגדים בעמק רפאים נשדדה הבוקר,
ושהתנהל מרדף באזור.
השודד נהרג וחברתו נעצרה

מסתבר כשאני ישנתי היה כאן אקשן.

Its three years and two days of blogging

Here is the first post.

What have changed you ask.

Well few things:
I live in Isreal now and feel less of a steanger I use to feel when I lived in London.

I am not anonymos any longer. its a big chanage for me.

I write more and more in Hebrew.

Can I ask you? My five dear readers a question please? Whats your favourite post ever?

טהור

מקפלת עטיפות מתנה
מוחה שאריות נוזל
מסננת רעשי רקע וצפצוף
מכשירים מקפלת בארגז
מצפינה מעל ארון הבגדים.
על המדבקה, בדופן הגלויה
חורטת:
טהור.
לפתוח בימים רעים

לכבוד יום האישה שהיה אתמול

זהו מנשר שחולק בהפגנה של כביסה שחורה נגד טקס בחירת מלכת היופי בחיפה ב2002.

תגזרו תדביקו תשלחו

תחשבו

החברים שלי מקולולוש

Watch more at www.spinearth.tv

קוד הלבוש של פסיכולוגים

בשיחה עם חברות יקרות הערב דנו בכך שלכל פסיכולוגית יש צעיף אחד או חמישה בעצם.
אך מה ילבשו הגברים שמבין הפסיכולוגים?
אף אחת מאיתנו לא היתה בטיפול אצל גבר, איך נדע??


עד שנזכרה ר' כי קוד הלבוש שלהם הוא:

Dress British
Talk Jewish

Look depressed.

eu

Would you believe that?

Rav Ovadia Yosef declares women are allowed to read Megilah not only for themselves, but for and infront men aswell.

Another evidence of the Jewish-feminist revolotion?

A good thing I wasnt waiting for his permission. Which make me thinks that Halacha follows reality. shock .

והנה ההסבר על השביתה

עם שחקנים, בימאים עורכים ועוד.

רמי הויברגר על שביתת היוצרים

שפעת

מחלת חורף לא רומנטית בעליל
אין זו שחפת הטומנת בחובה סכנת חיים מחד ומאידך אישור לכך שאני משוררת מחוננת.

אין זה סטרפ - שם קיצור לסטרפוקוקוס לאותו חיידק חורף טרנדי המצדיק מתן אנטיביוטיקה וחופשת מחלה ארוכה.

סתם שפעת נזלת טישואים ברחבי הדירה כוסות תה שלעולם לא אסיים לשתות מרק ירקות על הכיריים ואני אפילו לא רוצה מרק עוף.

רגליים כואבות והראש סחרחר.

שמעון כתב וריאציות על המחלה הזו.

ואני?
בשל שביתת היוצרים, ורק בשל כך, אני מסרבת להפוך רגע זה לאומנות

תקשיבו איזה יופי של נשמת כל חי

הלחן, ההגייה התימנית חליל הצד.

תענוג צרוף

ואלס עם באשיר

דיון מענין מתרחש בבלוגספירה הישראלית על הסרט.
טלי לטוביצקי בחדות האופיינית לה פתחה דיון מרתק, ואסתי סגל האירה כמה נקודות על בקשר בין אומנות ל..מציאות?

וגלית חתן על הסיכויים של הסרט לזכות באוסקר

ומה אני חושבת?
סרט מצוין, כואב ואנושי, האנימציה מאפשרת מבע רגשי שאינו מתאפשר עם שחקנים.

שאלו אותי אם הסרט באמתש שמאלני,יעני סמולני.

ובעיני הוא אינו ימני ואינו שמאלני.
והלוואי שהחיים היו כל כך פשוטים.
ולפעמים החלוקה של ימין או שמאל אינה חשובה.

והסרט מתרומם מעל השאלה הזאת ובונה לאחור את מרכיבי הנפש הישראלית הלומת השואה והמלחמות


בהצלחה

Car expenses

So in Feb 2009 I have spent 6350NIS on my car.
for crying out loud.
As if I have money to spend.

6000 ש"ח

זה הסכום אותו הוצאתי בחודש האחרון על...

האוטו שלי.

אמנם אוטו חמוד, די להיט.
אבל 6000 ש"ח?

מיד עוברות מחשבות על מה הייתי עושה עם הסכום הזה.

חוסכת, משקיעה בבנק, מודיעה בעבודה שאעדר לחודש ונוסעת לניו זילנד.

מה אתם הייתם עושים?

שבת: עמוס עוז

מסכימה עם כל מילה שעמוס עוז אמר בכנס צהר לדמוקרטיה על השבת.
אני אצרף עוד בקשה אחת - אנא חייבו אותנו לעבוד ביום שישי חמש שעות ותנו לי את יום ראשון כיום חופש.

יום הבחירות הראה לכולנו עד כמה אנחנו זקוקים ליום אזרחי של רוגע. בין אם זה טיול בצפון, הליכה למסעדה או טיול לגן חיות.
ככה אנחנו יותר רגועים יותר שמחים. , ויותר אנחנו.

אולי הכנסת החדשה והמשונה הזאת תוכל לעשות את זה?

מי מצטרף אלי?

Pollini plays Chopin Ballade no.2, Op.38 in F Major

מעט נחמה ליום שאחרי הבחירות.

אני מחפשת משהו חיובי לומר עליהן ומתקשה.
אולי שיחסית לעבר מערכת הבחירות היתה פחות אלימה ופחות מלוכלכת תרתי משמע

האזנה נעימה

אברי גלעד וג'קי לוי מצטרפים לסיפור של בחירות2009

גם אני

למי אני מצביעה?

הפעם זה פשוט לי.
לתנועה הירוקה מימד.

מכמה סיבות:

אהרון

כרמל

והדבר עצמו

מה קורה?

הרבה דברים טובים.
שירים מתפרסמים אך אני טרם מתגלה כדבר הבא
יש לי מישהו זה אחרת ממה שתיארתי לעצמי
בעבודה אני מתקדמת אך עדיין חולמת על כיוון אחר

טוב לי

ועדיין כל המתים חסרים לי

I am a published poet

Four of my poems are published in the new שבו journal of poetry.

nice one.

Heard myself saying:

Sometimes we fear a change.We should understand that a fear is not neceseraly a "no entry" sign.

its a tool, a traffic light, or just slow down.

Nina Simone meets Leonard Cohen

Sitting at one of my favorite café’s in Jerusalem, the Coffee Mill to be exact, and this song is playing.

All the words I found disappeared, the coffee was tasteless. I was taken by the music. By Nina’s version.
I guess this is the essence of art. taking some good lyrics and a brrilliant tune and pouring your soul into it.

Enjoy.

כנס פוריות האישה המודרת

כשראיתי את המודעות בירושלים על כנס פוריות האשה, ובו אין אף אשה דוברת, הבנתי שממכון פוע"ה לא תצמח הישועה. גברים שמתיימרים להבין נשים לעומק כה רב, עד לרמה בה גבר מרצה על דכאון שלאחר לידה, חשודים בעיני.

הרהורים:
ממתי זה בסדר שגברים ידברו על נושאים כל כך אינטימיים?
איך יתכן שלא נמצאה אף רופאת נשים אחת מומחית?
אני מכירה לפחות אחת שכדאי מאד לשמוע את קולה.
ואותה רופאת נשים מופלאה, ד"ר נילי ינאי, שטיפלה בי בימי המיומה אמרה לי כי מיומות כאלה שכיחות בקרב נשים בתולות, כי קיום יחסי מין ממריץ דם וגורם לתנועה באזור הרחם תנועה המונעת התגבשות מיומות ושאר גידולים שפירים, כמובן דבר כזה לא יוזכר בכנס פוע"ה.

יתרה מכך, ברוך השם שהגענו לעת בה יש חיסון נגד סרטן, סרטן צוואר הרחם. האם הרבנים בעד החיסון שיכול להציל מאות נשים ממחלת הסרטן?

לא
לדעתם קבלת חיסון כזה משמעותה עידוד לקיום יחסי מין.
גם מחלת סרטן, ובעקבותיה מוות הם בעצם מבטיחים אי-קיום יחסי מין, אולי בשל כך הם בעד אי מניעת המחלה?
בין כה וכה, איוולת היא ועבירה מפורשת על לא תעמוד על דם רעך

כשקראתי את סיכום הכנס, נעתי בין כעס לאדישות.
כעס כי חורה לי שכך מתייחסים לנשים. שניתן לדבר על מיניותן אך להן אסור לדבר על כך
אדישות - כי אני באמת כבר לא חלק מהקהל הזה. בוודאי קהל היושב בנפרד.

Limmud in Israel?

read this, Is Israel ready for this kind of a challenge?

what say you?

So I guess I should have not left the coutry. the two last wars we had occured as I was away. I think I suffer from a post traumatic disorder. I was in denial regarding the war in the North two and a half years ago. Now I cannot stop watch tv and read the news.

No peas?
No peace?
No peace at all?
With no ease?
What do you mean?
Can you hear me?
I want peace.

No, not peas. Not at all.