יום שני, פברואר 25, 2008

מלחמה, לא פחות

מאת נעמה שפי

תגיות: קסאמים, שדרות

לרגע נדמה שהקסאמים פרצו מרצועת הדרום הצרה וחדרו למרחב התודעה הישראלית כולו. צה"ל פירסם את נתוני הירי ל-50 הימים הראשונים של 2008. אם הירי יימשך בקצב הנוכחי נסכם את השנה עם כ-2,500 רקטות, יותר מכפליים מסך הרקטות ב-2007; ראש הממשלה התרצה סוף סוף להעביר מימון למיגון; אל אוהל המחאה של אנשי שדרות בכיכר רבין עולים לרגל ראשי רשויות מן הדרום.

משרד הביטחון מתקשה לנמק מדוע נמשכת ההשקעה בפרויקט "כיפת ברזל" במקום שימוש מיידי בחלופות; מערכת "צבע אדום" פועלת במשובש ורקטות נופלות בלא התראה מוקדמת; ערוץ 10 מצטרף לגלי צה"ל, ומשדר נקודה אדומה בקצה המסך כל אימת ש"צבע אדום" מוכרז בדרום.

התגברות השיח על האירועים בגבול ישראל-עזה מעוררת את השאלה איך לקרוא למריטת העצבים שם. שהרי אם עשרות שנות ירי קטיושות על אזור הצפון היו רק פעולות התגרות, קשה לכנות את כ-3,000 הרקטות הפרימיטיוויות שנחתו ביישובי עוטף עזה מאז תחילת 2006 מלחמה. לנוכח העובדה שמעזה משוגרות רקטות פשוטות יחסית והמשגרים אינם עושים זאת בשם מדינה, מדוע לא להסתפק בכינוי התופעה "טרור" ולהימנע מפאניקה?

אבל האמת היא שכל כינוי שיוענק לשיגור הקסאמים לא ישנה את העובדה הפשוטה שבדרום מתנהלת מלחמת התשה. הירי חודר כל חרך בעולמם של התושבים: הליכה לסופרמרקט, שליחת הילדים לבית הספר, קריאת עיתון בגינה, הסתבנות מהירה כדי שלא להיתפס עירומים בעת התראה, שינה טרופה ורבת נפשות בממ"ד.

אדם השומע על השגשוג הכלכלי של מדינתו ואינו נכלל בו, תוהה על עצם השתייכותו לחברה שאינה מקבלת אותו. הוא משתאה עוד יותר על עצם נכונותו לשמש כליא ברק של החוליים של אותה חברת שפע. שלא כמו בשנות ה-50 וה-60, כיום אין מי שמסכים בשתיקה לשמש קורבנו של הכלל.

פעם היתה אידיאולוגיה שאיפשרה לשאת את הנטל ביתר קלות. התושבים ביישובי הספר ידעו שבתיהם מתווים את הגבול הישראלי ושהכל מעריכים זאת. היום ערים תושבי הדרום לכך שאין מחלוקת על קו הגבול הסמוך למקום מגוריהם. לכן הם תמהים למה אין הישראלים מתגייסים לעמוד לימינם.

הדיונים האינטנסיוויים בשאלת הקסאמים חשפו את מקצת הסיבות לריחוק המנטלי מתושבי הדרום: קבלת דרישותיהם לסיוע תתפרש כהכרה במציאות המלחמה, שישראל מעדיפה להתעלם ממנה. אמירה צלולה שבדרום מתחוללת מלחמה תשתמע גם כהכרה בגוף מאורגן הפועל מנגד, גוף שנוח לכנותו ארגון טרור ולא מדינה. הגדרת הטרור עשויה לרכך את הקהילה הבינלאומית ואולי אפילו לרתום אותה לצדה של ישראל. הגדרת מלחמה תחייב את המדינה לספק מענה כלכלי הולם לתושבים הסובלים ממנה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה