זהו אחד השירים האהובים עלי ביותר בעברית.
דן פגיס השכיל לכתוב יצירה הבנויה מקלישאות וצירופים כבולים ובתחכום הנודע שלו להפוך אותם לבעיטה קיומית.
דווקא אחרי ועדת וינוגרד נראה לי שחשוב להקשיב חזור והקשב למה שפגיס אומר לנו.
(צריך להקליק על השיר כדי לקבל אותו במלואו ובגופן הנקרא לעין, סליחה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה